מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת American Journal of Public Health, עולה כי בידוד חברתי הינו גורם סיכון לתמותה מוקדמת, הקורא תיגר על גורמי סיכון מסורתיים יותר לתמותה, דוגמת עישון ויתר לחץ דם.
החוקרים מארצות הברית מצאו כי בידוד חברתי הינו גורם המנבא תמותה מוקדמת בשני המינים, בדומה לעישון ויתר לחץ דם. לדבריהם, לא ניתן להתעלם מכך שבידוד חברתי הינו סמן למצב בריאותי ירוד.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות קרוב ל-17,000 מבוגרים שלקחו חלק בסקר NHANES (National Health and Nutrition Examination Survey III) ו-National Death Index.
החוקרים התבססו על מדד SNI (Social Network Index) להערכת בידוד חברתי. החוקרים דירגו כל תחום SNI (מצב משפחתי, תדירות מגע עם אנשים אחרים, השתתפות בפעילויות הקשורות בדת והשתתפות במועדונים או פעילויות של ארגונים אחרים) עם ציון של 0 או 1. הציונים נעו בטווח 0-4, כאשר 0 מעיד על רמת הבידוד החברתי הגבוהה ביותר ו-4 על הרמה הנמוכה ביותר.
החוקרים מצאו כי מדדי SNI נמוכים יותר (עדות לבידוד חברתי משמעותי יותר) ניבאו תמותה בגברים (יחס סיכון של 1.62) ולוו בסיכון לתמותה שהיה דומה לעישון (1.72) וגבוה יותר מהסיכון לתמותה עקב יתר לחץ דם (יחס סיכון של 1.16). בדומה, בידוד חברתי זוהה כגורם מנבא משמעותי לתמותה בקרב נשים (יחס סיכון של 1.75), וכך גם עישון (יחס סיכון של 1.86) ויתר לחץ דם (יחס סיכון של 1.32).
מהממצאים עולה כי בידוד חברתי אינו בהכרח גורם מנבא טוב יותר של תמותה מגורמים מסורתיים, אך לפחות בעל חשיבות דומה. ניתוחים סטטיסטיים אישרו את עוצמת הערך המנבא של בידוד חברתי בגברים ובנשים.
במודלים ששילבו את כל המשתנים החברתיים הקליניים והפרטניים, מצב משפחתי לא-נשוי ועיסוק לא-תדיר בפעילויות הקשורות בדת ניבאו תמותה בקרב גברים ונשים. בנוסף, העדר חברות באיגודים ניבאה תמותה,ומגע חברתי לא-תדיר ניבא תמותה בנשים.
ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות זיהוי בידוד חברתי כגורם סיכון הפיך לתמותה מוקדמת. החוקרים מדגישים כי במציאות, לעיתים קרובות לא בוחנים את ההיסטוריה החברתית של המטופלים במהלך הביקורים הרפואיים וייתכן כי באמצעות מספר שאלות פשוטות ניתן יהיה לזהות טוב יותר חולים בסיכון גבוה לתמותה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!