מתן מרשמים לטיפול תרופתי למשך תקופה העולה על 30 ימים לאחר צנתור כלילי מלווה בשיעורי היענות טובים יותר לטיפול התרופתי בטווח הארוך, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מקנדה. למרות שהממצאים אינם מפתיעים, מרבית המרשמים שניתנו במחקר ניתנו לתקופה של 30 ימים, או פחות, ככל הנראה בשל חשש כי עם מתן מרשמים לטיפול ממושך יותר החולים לא ישובו למעקב.
חלק גדול מהמתמחים והסטודנטים לרפואה לומדים את הגישה הסטנדרטית, לפיה ניתן מרשם לטיפול קצר כאשר החולה עוזב את בית החולים, באופן זה הם נדרשים לשוב להערכת הקרדיולוג או הרופא המטפל שלהם. מהמחקר הנוכחי עולה כי כ-80% מהמרשים ניתנו למשך תקופה של פחות משישים ימים.
המחקר התבסס על נתונים ממאגר Ontario Drug Benefits כמו גם נתונים ממאגרים אחרים עם מידע אודות השחרור מבית החולים, ביטוח רפואי, נתונים דמוגרפיים ומשתנים קליניים בצנתור כליל.
החוקרים התמקדו בטיפול במעכבי ACE / ARB (13,305 חולים), חסמי ביתא (5,792 חולים) וסטטינים (16,134 חולים) שקיבלו מרשם במהלך שנה אחת והגבילו את הסקירה לחולים ששרדו 18 חודשים לאחר צנתור כלילי, כאשר תוצאות הצנתור הביאו לכך שהיו מועמדים ברורים לטיפולים אלו.
בהשוואה למרשמים שניתנו למשך 30 ימים בלבד, מרשמים שניתנו לתקופה ארוכה יותר מ-60 ימים לווה בשיעורי היארעות גבוהים פי ארבע לטיפול במעכבי ACE / ARB, עליה של פי שתיים בשיעורי ההיענות לחסמי ביתא ועליה של פי שלוש בשיעורי ההיענות לסטטינים במהלך מעקב בן 18 חודשים.
החוקרים מציינים כי שיעור בדיקות המעקב אצל הרופא המטפל בתוך שלושים ימים היה כמעט זהה, ללא תלות בשאלה אם המרשם המקורי ניתן למשך 30 ימים, או פחות, או למשך תקופה שעלתה על 60 ימים. בחולים עם מרשמים שניתנו למשך 30 ימים או פחות תועדה סבירות מעט גבוהה יותר לפניה למומחה בתוך אותו פרק זמן של שלושים ימים, אך ההבדל היה בהיקף של מספר נקודות אחוז.
הרעיון היה שמתן מרשם ראשוני לתקופה קצרה יוביל לכך שחלק מהחולים שאחרת לא היו שבים לביקורת, יגיעו לבדיקות מעקב. אין ספק כי בחלק מהחולים יש לעשות זאת כדי להביא לכך שישובו למעקב, אך נראה כי אין מקום לבחור בגישה זו כדרך פעולה גורפת לכלל החולים. מדוע להגדיל את הנטל על כלל המטופלים, לטובת המעטים אחריהם יש לרדוף?
גם ברמה הבסיסית ביותר, הגדלת מספר הביקורים החוזרים לבתי מרחקת משמעותה הגדלת עלויות הנפקת מרשם, שבעצמם עשויים להפחית את ההיענות לתרופה.
Canadian Journal of Cardiology
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!