מניתוח חדש של נתונים ממחקר PROVE-IT TIMI 22 ו-A to Z עולה כי טיפול אינטנסיבי בסטטינים אינו מביא לעליה בערכי קריאטינין בדם או בסיכון לנזק כלייתי. הממצאים הוצגו במהלך כנס מטעם ה-American Heart Association.
החוקרים הסבירו כי בעקבות מספר מחקרים תצפיתיים עלו חששות בנוגע לפגיעה כלייתית בעקבות טיפול בסטטינים בעלי פוטנטיות גבוהה. בפרט, אחד המחקרים שפורסם לאחרונה, עם נתונים אודות למעלה משני מיליון מטופלים חדשים בסטטינים בקנדה, ארצות הברית ובריטניה, מצא כי טיפול ב-Rosuvastatin במינון של 10 מ”ג ומעלה, Atorvastatin במינון 20 מ”ג ומעלה, או Simvastatin במינון 40 מ”ג ומעלה, היו כולם גרועים יותר בהשוואה לטיפול בסטטינים במינון נמוך יותר, בכל הנוגע לתוצא הסיום שכלל אשפוז בשל נזק כלייתי חד.
לצורך הסקירה הנוכחית, החוקרים בחנו את נתוני המחקרים PROVE IT-TIMI 22 ו-A to Z (לא כולל חולים עם עליה בערכי הקריאטינין אל מעבר ל-2.0 מ”ג לד”ל בתחילת המחקר). לאחר מכן הם השוו את ההיארעות של תופעות הלוואי והקשר לנזק כלייתי בין קבוצות חולים שטופלו בסטטינים בעלי פוטנטיות נמוכה וגבוהה.
במחקר PROVE-IT, בחולים בקבוצת הטיפול בתכשירים בעלי פוטנטיות גבוהה, ניתן טיפול ב-Atorvastatin במינון 80 מ”ג, בעוד שבקבוצת הטיפול הסטנדרטי ניתן טיפול ב-Pravastatin במינון 40 מ”ג. במחקר A to Z נערכה השוואה בין Simvastatin במינון 20 מ”ג אל מול מינונים של 40 ו-80 מ”ג.
במהלך המעקב ארוך הטווח בשני המחקרים, ההיארעות של עליית ערכי קריאטינין לא הייתה שונה עם טיפול בסטטינים בעלי פוטנטיות גבוהה ונמוכה. כאשר החוקרים בחנו רק את ארבעת החודשים הראשונים לטיפול תקופה שזוהתה כתקופה הקריטית לנזק כלייתי במחקרים מוקדמים הם עדיין לא זיהו הבדלים בעליית ערכי קריאטינין בין קבוצות טיפול בסטטינים בעלי פוטנטיות גבוהה ונמוכה.
כאשר החוקרים שילבו את הנתונים ממחקרים אלו, הסיכון לנזק כלייתי על-רקע הטיפול התרופתי היה דומה בשתי הקבוצות, הן בשלב מוקדם (ארבעה חודשים ראשונים לטיפול) והן בשלב מאוחר של המחקר.
ממצאים אלו מספקים עדויות לרופאים לפיהן הטיפול בסטטינים בעלי פוטנטיות גבוהה הוא בטוח בחולים לאחר תסמונת כלילית חדה.
מתוך כנס מטעם ה-American Heart Association
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!