Rituximab ו-IVIG (אימונוגלובולינים תוך ורידים) יכולים להביא לרמיסיה קלינית במקרים של פמפיגוס וולגריס חמורה כשהטיפול השמרני נכשל.
הטיפול הסטנדרטי לפמפיגוס וולגריס הוא מינון גבוה של סטרואידים וחומרים המדכאים את מערכת החיסון, ואם טיפול זה נכשל, לרוב מוסיפים טיפול ב-IVIG, כך עולה ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוקטובר של New England Journal of Medicine.
החוקרים תיארו 11 חולים עם פמפיגוס וולגריס עיקשת (רפרקטורית), פרושה על פני שטח גדול וממושכת. הטיפול השמרני ניתן בחולים אלה לתקופה ממוצעת של 69 חודש והוא לא פעל.
החוקרים שינו את הטיפול של החולים ל- Rituximab, נוגדן מונוקלונלי אנושי, שמוריד את כמות תאי B ול-IVIG. ה-IVIG שימש למניעת ירידה באימונוגלובולינים, שיכולה הייתה לקרות כתוצאה מהטיפול ב- Rituximab.
במהלך שישה חודשי מחקר, החולים טופלו ב-10 עירויים של Rituximab (375 mg פר מטר מרובע של פני שטח גוף) ו-6 עירויים של IVIG (2 גרם לקילו). אם החולים השיגו הפוגה מלאה, ניתן להם 7 עירויים נוספים של IVIG. נעשתה ירידה במינון בטיפול המדכא מערכת חיסונית והוא הופסק בסוף החודש השני.
9 חולים השיגו הפוגה מלאה לאחר חציון של 9 שבועות, ההפוגה נמשכה בממוצע של 32.5 חודשי מעקב. בחולים אלה נוגדנים עצמיים IgG4 פתוגנים לאנטיגן בפני שטח תא הקרטינוציט ירדו במהירות, והפכו לבלתי ניתנים לאבחון בממוצע לאחר 4.6 חודשים. למרות שתאי B חזרו לרמה נורמאלית לאחר 10 עד 12 חודשים, רוב החולים נשארו ללא נוגדנים עצמיים פתוגנים.
לשני חולים הייתה הישנות 7 חודשים לאחר הפסקת הטיפול, שבמהלך ההישנות הנוגדנים העצמיים הפתוגנים הופיעו, אך לאחר קבלת 3 עירויים נוספים עם Rituximab, הם גם השיגו שליטה מלאה במחלה. כל 11 החולים יכלו בסופו של דבר להפסיק את הטיפול.
לדברי החוקרים, תופעות הלוואי היו קלות, הפיכות וקשורות לעירוי, בנוסף, לא קרו זיהומים חמורים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!