מהכנס של החברה האירופאית לקרדיולוגיה שהתקיים השבוע בברצלונה, ספרד מגיעים מס’ דיווחים על תוצאות ארוכות טווח הנוגעות לשימוש בתומכנים מצופי תרופה. והמימצאים, יש לאמר, מעלים שאלות באשר להגיון של השימוש הנרחב מאוד בתומכנים אלה.
בכנס הוצגו המימצאים של מחקר ה-RAVEL וה-TAXUS II לאחר מעקב ל-5 ו-4 שנים בהתאמה, ושל מחקר ה-BASKET לאורך 18 חודש.
ד”ר סרויס שהציג בכנס את מהמימצאים ארוכי הטווח של ה-RAVEL , אשר כזכור השווה בין סייפר (סטנט מצופה סירולימוס) לבין סטנט מתכתי רגיל עולה כי בעוד שהיתרון של הסייפר מבחינת TLR (כלומר צורך ברה-וסקולריזציה חוזרת בעורק המטרה) נשמר לאורך זמן (כ-90% מהמטופלים בסייפר לא הזדקקו לאורך 5 השנים לרה-וסקולריזציה לעומת 74% בלבד במטופלי הסטנט הרגיל – מימצא שהיה מובהק סטטיסטית עם p=0.001), הרי שבמדדים חשובים אחרים, ויש שיגידו אפילו חשובים יותר , כמו מוות ואוטם שריר הלב היתרון היה דווקא למטופלי הסטנט הרגיל, אך המימצא לא היה מובהק סטטיסטי (81% ממטופלי הסייפר לא חוו במהלך 5 שנות המעקב אוטם או מוות, לעומת 89.5% ממטופלי הסטנסט הרגיל, אך כאמור המימצא לא היה מובהק סטטיסטי עם P=0.09 ).
במסגרת הצגת הנתונים ארוכי הטווח של מחקר ה-TAXUS (שהשווה בין סטנט טקסוס המצופה ב-פליטקסל בכמה אפשרויות שיחרור וסטנט רגיל) ע”י ד”ר קולומבו הוא התייחס לחששות שיש בקשר לתרומבוזיס מאוחר בסטנט המצופה, וציין שהוא ועמיתיו נוהגים להמשיך טיפול בקלופידוגרל למשך שנה לאחר השתלת הסטנט.
מהמימצאים של 18 חודש ממחקר ה-BASKET אשר הוצגו ע”י ד”ר קייסר (שלמעשה עדכן נתונים שהוצגו בכנס ה-ACC האחרון באטלנטה) מתקבלים נתונים דומים. יתרון מובהק ב-TLR לסטנט המצופה תרופה (במחקר נבדקו גם סייפר וגם טקסוס) בהשוואה לסטנט המתכתי (ב-7.5% מהמטופלים בסטנט מצופה תרופה היה צורך ברה-וסקולריציה חוזרת לעומת 11.6% עם מובהקות של p=0.05) , אך יותר אוטם ומוות לעומת זאת (8.4% לעומת 7.5% אם כי ללא מובהקות סטטיסטית).
אנליזה מעניינת וחשובה מאוד שעליה דיוור ד”ר קייסר הייתה בדיקת התוצאות למטופלים שעברו השתלת סטנט בעורקים שהושתלו במסגרת ניתוח מעקפים , ובמטופלים שבהם נעשה שימוש בסטנטים קטנים יותר מ-3 מ”מ. מסתבר שאצל מטופלים אלה התוצאות ארוכות הטווח גם במונחי מוות ואוטם היו טובות יותר בסטנטים מצופים תרופה מאשר בסטנטים רגילים.
המסר המרכזי שעולה מהדיונים שהתקיימו בעקבות הצגת הנתונים הוא שההתנהלות הנוכחית בתחום (לפחות בארה”ב ובשוויץ) שלפיה כ-80% מכלל הסטנטים המושתלים הם סטנטים מצופים תרופה – אינה מוצדקת.
ד”ר סילבר סיכם את הדיון במסר שיש להיות סלקטיבים יותר בבחירת החולים המתאימים להשתלת סטנט מצופה תרופה ולפעול ע”פ ההמלצות וההנחיות, כמו גם להאריך את משך הטיפול בקלופידוגרל בכדי להפחית את הסיכון לתרומבוזיס מאוחר בסטנט.
הערת המערכת: לפני מס’ חודשים קיימנו דיון מצולם שדן בשאלות אלה עם פרופ’ חיים לוטן ופרופ’ קורנובסקי שאכן העבירו מסר דומה למדווח כאן. לעיון בפאנל – נא להקליק כאן.
כמו כן, בהקשר זה נרצה להמליץ על עיון והאזנה להרצאתו המצויינת של פרופ’ רן קורנובסקי The Dark Side Of DES שהוקלטה במסגרת כנס קרדיולוגיה בקהיליה.
בימים הקרובים נביא כאן ראיון מיוחד שקיימנו עם פרופ’ בנאי בנושא תפקידו וחשיבותו של הטיפול נוגד הטסיות בעידן הסטנטים בכלל והסטנטים מצופי התרופה בפרט.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!