ממחקר חדש עולה כי דיאטה דלה בשומנים, בעיקר פירות, ירקות ודגנים, אינה מביאה לעליה במשקל בנשים לאחר מנפאוזה.
שכיחות השמנת-יתר בארה”ב עלתה באופן דרמטי בעשורים האחרונים, קיימת מחלוקת באשר למאזן הקלוריות האופטימלי למניעת עליה במשקל, ואלו התומכים במשטרים דלי פחמימות, הציעו כי ניתן לייחס את העליה בהשמנת-יתר, לפחות בחלקה, לדיאטות דלות שומנים, עתירות פחמימות.
במחקר הנוכחי, נבדק הקשר בין דיאטה דלת-שומן ובין סרטן שד וסרטן המעי הגס והרקטום. במחקר השתתפו 48,835 נשים לאחר מנפאוזה מארה”ב, בין השנים 1993-1998 מרקע שונה ומוצא אתני שונה. הנשים חולקו לקבוצת התערבות תזונתית (קבוצת מטופלות, 40%) וקבוצת ביקורת (60%).
קבוצות המטופלות כללה מפגשים אישיים וקבוצתיים לעידוד הירידה בצריכת השומן ועליה בצריכת ירקות, פירות ודגנים, אך לא כללה ירידה במשקל או הגבלה קלורית. קבוצת הביקורת קיבלה מידע חינוכי בנושאי תזונה. המדד העיקרי היה שינוי במשקל הגוף מתחילת המחקר עד המעקב. הניתוח כלל נתונים מתקופת מעקב של 7.5 שנים בממוצע, עד 31 באוגוסט, 2004.
בהשוואה לקבוצת הביקורת, נשים בקבוצת המטופלות ירדו במשקל בשנה הראשונה (בממוצע, 2.2 ק”ג, P<0.001), ושמרו על משקל נמוך (הבדל, 1.9 ק”ג, P<0.001, לאחר שנה אחת, ו-0.4 ק”ג, P=0.01, לאחר 7.5 שנים). גם לאחר ריבוד לגיל, מוצא אתני או BMI, נשים בקבוצת הטיפול לא הראו נטיה לעליה במשקל. בשתי הקבוצות, איבוד המשקל המשמעותי ביותר נרשם בקרב נשים שהורידו בצריכת האנרגיה ממקור שומן. מגמה דומה אך פחות בולטת היתה עליה בירקות ובפירות. נרשמה מגמה לא משמעותית לכיוון ירידה במשקל עם עליה בצריכת הסיבים.
דיאטה דלת-שומן, אינה מביאה לעליה במשקל בנשים לאחר מנפאוז. מהמחקר עולה כי ההמלצות להורדת השומן והחלפתו בירקות, פירות ודגנים, לא הביאו לעליה במשקל הגוף, דבר מעיד כי ההנחיות להגבלת צריכת שומן ועידוד צריכת פחמימות מרוכבות, אינה מהווה פקטור שסייע לעליה במשקל שהופיעה בארה”ב בעשורים האחרונים.
מגבלות המחקר כללו ייצוג נמוך של נשים לא-לבנות, כלילת נשים לאחר מנפאוזה בגילאי 50-79 בלבד, למרות שהחוקרים טענו שניתן להשליך את התוצאות לנבדקים צעירים יותר, משני המינים. המחקר לא כלל נשים עם צריכת שומן נמוכה מ-32% בתחילת המחקר. הטיה טבעית של דיווח עצמי על צריכת המזון, חוסר יכולת הפריד צריכת פחמימות מאחוז הסוכר או פחמימות פשוטות או מרוכבות. חוסר יכולת להעריך את האפקטים האפשריים של שינוים בצריכה הקלורית. והערכת יתר אפשרית של אחוז האנרגיה ממקור שומן בתחילת המחקר.
העורכים מציע כי התערבות תזונתית צריכה היתה לכלול כמטרה את הירידה במשקל. עם מדגישים כי ירידה במשקל לא תופיע ללא פעילות גופנית ואמונה (של הרופא ושל המטופל) בשינוי אורח חיים, ללא קשר להתערבות התזונתית שניתנה. הם מסבירים כי היצמדות טובה יותר להנחיות מביאה לתוצאות טובות יותר.
דרושה עבודה רבה נוספת באשר להשמנת-יתר, כולל מאמץ מרוכז הממוקד לפיתוח שיטות אמינות להגברת רמות ההיצמדות לטיפול לטווח ארוך, לשינויים משמעותיים באורח החיים בעיקר ירידה בצריכה הקלורית והרבה יותר פעילות גופנית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!