הרמב”ם נולד בעיר קורדובה, ספרד, בשנת 1135 , י”ד ניסן ערב פסח. אביו, הרב מימון, דיין וצאצא למשפחת חכמים, דיינים ושופטים. לטענת המשפחה הם צאצאי רבי יהודה הנשיא
הרמב”ם בן בכור ויחידי לאמו שנפטרה בלידה. האלמן, הדיין הרב מימון נישא שנית ונולד בן נוסף, דוד. הרמב”ם גדל אצל אותה אם חורגת, ואין אנחנו יודעים מאומה לגבי יחסי האם לבנה החורג.. על יחסו של הרב מימון אל בנו הבכור נמצאים בידינו תיאורים. הרב מימון ניסה ללמד את משה בעצמו אך משה דחה את הלימודים מחוסר עניין. החיכוכים בינו לבין אביו הפכו אותו לילד אומלל ומתבודד
אכזבת האב הכעוס הלכה וגברה, ובשעת כעסו השתמש במילים קשות כלפי בנו הרגיש: ” הנך נולדת לחיי שפלות”. משה שירש מאמו צניעות ורגישות ומאביו גאווה, לא עמד בהאשמות אלה וברח מן הבית.
האב, הרב מימון בצערו הרב, התמקד בכתיבת פרוש לחמישה חומשי התורה.
הזמן עבר ואז, כמו באגדות – ביום אחד יהודי קורדובה התאספו לשמוע שיעור בפי גאון צעיר. ההרצאה עוררה רגשי התפעלו מרוחב הידיעות של המרצה. והנה בתום השיעור, הסיר הרב את טליתו, ואז התברר כי אין זה אלא משה בן מימון.
תגובת ההורים, האם החורגת והאב, לאירוע זה אינו ידוע. אך השפעת האב על משנתו של הרמב”ם כן ידוע לנו.
בחיבורו הפילוסופי, “מורה נבוכים” הרמב”ם מדגיש את חשיבות האהבה בין קרובי משפחה. וזו לשונו : – “מן הידוע כי הידידים, דבר שהאדם זקוק לו כל ימי חייו, וכבר ביאר את זה אריסטו בתשיעי בספר המידות. בזמן בריאותו ואושרו יתענג בחברתם לו, בזמן מצוקתם יזדקק להם, ובזמן זקנתו וחולשת גופו ייעזר בהם. ועניין זה מצוי בבנים יותר וחשוב וכן בקרובים ביחס, עד שאפילו השבט האחד, כאשר אב אחד כוללם ואפילו רחוק, תהיה ביניהם מחמת כך אהבה ועזרה זה לזה, וחמלה זה על זה שהיא החשובה ביותר במטרות התורה”. לדעת הרמב”ם החמלה היא אחת ממטרות התורה.
בסיכום הרמב”ם מטעים כי ידידים חשובים גם כאשר מצבנו טוב ועל אחד כמה וכמה, כאשר אנחנו במצוקה או כאשר אנחנו הגענו לכלות כוחנו. אהבה ועזרה הדדית חייבים לשרור גם בקרובים רחוקים יותר אם הם שייכים לאותה חמולה.
בתחילת דבריו מציין הרמב”םכיהשקפתו שאולה מאריסטו אך בסיום הוא מגדיר אהבת קרובים כאחת המטרות הנעלות יותר של תורתנו.
שנות הביטחון והשקט של היהודים חלפו.
הב?רב?רים פלשו לקורדובה בשנת 1148,ורדפו את היהודים. בעת ההיא היה הרמב”ם רק בן 13 כגורל משפחות רבות, כך גם משפחת מימון נעה ונדה במשך 10 שנים בספרד עד שעברו לצפון אפריקה והתיישבה בעיר פז,
הרמב”ם יישם את השקפותיו ביחסו לאחיו הצעיר, דוד. מתברר כי יחסים אלו היו יחסים קרובים מאד. משה לימד את אחיו הצעיר דקדוק, השפה העברית, תנ”ך ותלמוד. הקשר ההדוק ביניהם, כפי שנראה, לא נתרופף במשך השנים, עד למותו הבלתי צפוי של אחיו.
בפז, פנה הרמב”ם ללימודי מקצועות המדע. הרמב”ם הכיר לימודי המדעים כלימודי קודש, שכן דרכי הטבע וסודותיו מעשירים את ידיעתנו על הקדוש ברוך הוא ומקרבים אותנו אליו. לרמב”ם הייתה הבנה יסודית ומעמיקה, מחשבה מסודרת וזיכרון מופלא, ותכונות אלה באו לביטוי בספרים הרבים שפרסם הרמב”ם. בגיל 16 פרסם הרמב”ם ספר בתורת ההיגיון ובגיל 23 כתב ספר על מתמטיקה ואסטרונומיה, כאשר הוא מתייחס במיוחד ללוח השנה העברי. הרמב”ם הרחיב את ידיעותיו באלגברה, גיאומטריה ובמכאניקה מתוך אמונה כי אלה יסייעו בידו להשגת ידיעה אמיתית ישות הקדוש ברוך הוא. בהתייחסו לרפואהאמר הרמב”ם אמנות הרפואה היא מבחינת “מעשים טובים”. לימוד הרפואה עוזר לנו להבין יותר במעשי הקדוש ברוך הוא, ובנוסף גורם לנו לאושר אמיתי. בסיכום, לימוד הרפואה, אחת הדרכים היותר טובות לעבודת השם.
רמב”ם למד רפואה בצעירותו ובהמשך התמחה אצל רופאים דגולים בפז.
חכמינו זיכרונם לברכה, ראו עבודת הרופא מצווה גדולה, על אף שאינה מוזכרת בתורה כלל. האסמכתא ההלכתית לריפוי חולים מתבססת על מצוות “השבת אבידה”. בהמה, כסף או רכוש אחר, שאבדו לבעליהם ונמצאו על ידינו, חובה עלינו להחזירם לבעליהם -מצוות “והשבות לו”. לדעת הרמב”ם מצוות השבת אבידה, כוללת בתוכה גם את הרפואה, כי מטרת הרפואה, להחזיר לאדם את הבריאות שאבדה לו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!