ממחקר חדש עולה כי שילוב של ויטמין B6 במינון גבוה וחומצה פולית עלול להגדיל את הסיכון ל-MI ושבץ בחולים ששרדו MI קודם. החוקרים טוענים כי לאור הממצאים אין מקום לתפיסה כי שילוב חומצה פולית וויטמין B להקטנת רמות הומוציסטאין, מביא לירידה באירועים הקליניים.
לדברי החוקרים, תיאוריית הומוציסטאין מתה, ולטענתם, הומוציסטאין אינו גורם סיכון אלא צופה תמים מהצד.
במחקר עקבו אחר 3,749 נבדקים בגילאי 30-84 מ-35 בתי חולים בנורווגיה. הנבדקים חולקו באופן אקראי לארבע קבוצות:
· שילוב חומצה פולית וויטמין B6
· חומצה פולית בלבד
· ויטמין B6 בלבד
· פלסבו
המינונים בהם השתמשו היו 0.8 מ”ג ליום של חומצה פולית ו-40 מ”ג ליום של ויטמין 6B. בנוסף לחומצה פולית ניתן 0.4 מ”ג ויטמין 12B.
המדד שנבחר היה מספר מקרי שבץ ו-MI קטלניים ולא-קטלניים, לאחר 3.5 שנים. כמו כן, בדקו את מספר מקרי התמותה, שבץ, MI, צורך ב-PCI/CABG ואישפוז בעקבות Unstable Angina.
שילוב ויטמין 6B וחומצה פולית, כמו גם חומצה פולית בלבד, נמצאו יעילים בהורדת רמות הומוציסטאין ב-28%, אך היו חסרים את האפקט המגן מפני סיכון קרדיווסקולרי.
בזמן המעקב, הסיכון לשבץ ו-MI עמד על 18% בקבוצת הפלסבו, הסיכון היה דומה פחות או יותר בקבוצה המטופלת בחומצה פולית בלבד או ויטמין 6B בלבד. לעומת זאת, בקבוצה המטופלת בשילוב ויטמין 6B וחומצה פולית עמד הסיכון לשבץ או MI על 23%, כלומר סיכון מוגבר באופן משמעותי לעומת שאר הקבוצות (P=0.029). לא נמצאו הבדלים ביתר המדדים.
בנוסף, החוקרים זיהו עליה בשיעור מקרי הסרטן בקרב מטופלים במינון גבוה של חומצה פולית. לדבריהם, יש להמשיך ולחקור בנושא זה.
החוקרים טענו כי בעוד שהמחקר הנוכחי לא בחן את המנגנונים האפשריים לסיכון המוגבר ל-MI ושבץ, ממחקרים קודמים עולה כי חומצה פולית וויטמין 6B עשויים להאיץ DNA Methylation וכך להאיץ גדילת תאים וסיכון לסרטן.
לסיכום, החוקרים כותבים כי אין להשתמש במינון גבוה של ויטמין B למניעה שניונית של מחלות קרדיווסקולריות. לדבריהם, למרות שהעדר הוכחה לתועלת אינו מעיד כי אכן אין תועלת בטיפול, אך בשלב זה לא ניתן להמליץ על טיפול בויטמין B לאחר MI.
ד”ר איאן גרהם מאירלנד הוסיף כי למרות שעוצמת המחקר היתה מספקת, ייתכן שהמחקר לא היה גדול דיו בכדי לבסס את ההשפעות של שילוב חומצה פולית וויטמין B על הסיכון הקרדיווסקולרי. לדבריו, התוצאות מעלות שאלות מעניינות באשר לקשר בין חומצה פולית וסרטן, אך קשר זה לחלוטין אינו ברור ודרושים מחקרים נוספים בנושא.
ד”ר אלכסנדר בטלר, מנהל מכון הלב במרכז הרפואי רבין, אינו ממהר לקבל את הטענה כי תיאוריית הומוציסטאין הלכה לעולמה. לדבריו, המחקר עקב אחר מדגם קטן, למרות שהתוצאות חד-משמעיות, כאשר בוחנים את מכלול הראיות יחד, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי הרעיון הוכח או לא-הוכח. הוא מוסיף כי דרושים מחקרים נוספים מאחר וייתכן שיש דברים שעומדים מאחורי הרעיון שטרם הובהרו, בעיקר בחולים עם רמות הומוציסטאין גבוהות מסיבות גנטיות.
באף אחת מארבע הקבוצות במחקר לא זיהו יתרון במינון גבוה של ויטמין B. חולים עם רמות ההומוציסטאין הגבוהות ביותר בתחילת המחקר, היו בסיכון גבוה יותר לסבול מתופעות לוואי בקבוצה שטופלה בשילוב ויטמין B וחומצה פולית, לעומת חולים עם פגיעה בתפקוד הכלייתי וחולים שנטלו תוספי ויטמינים אחרים (בנוסף לטיפול שניתן במסגרת המחקר).
הערת מערכת:
מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות ב-NEW ENGLAND ו-JAMA הראו כי הפחתת הומוציסטאין מורידה סיכון בקרב חולים קרדיווסקולרים, לכן נראה שיידרש אכן עוד בירור נוסף לפני ש”קוברים” את תאוריית ההומוציסטאין.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!