כולנו מודעים לסיבוכי השברים הנובעים מאוסטיאופורוזיס ונדרשים לעיתים תכופות לטפל בשברים אלו. מעבר לטיפול בשברים עצמם כדאי להקדיש מחשבה לטיפול באוסטיאופורוזיס וכך להקטין את היארעות השברים והסיבוכים הכרוכים בהם.
במאמר שלהלן ערכו המחברים סקירה יסודית על מנגנוני הפעולה של התרופות האנטיאוסטיאופורוטיות וחלקו אותן לשתי קבוצות עיקריות: אנטי קאטאבוליות אשר מקטינות את קצב ה Turn over בעצם, ואנאבוליות אשר מגבירות את קצב ה Turn over אך מעלות בעיקר את תהליך בניית העצם.
ההגדרה העדכנית לאוסטיאופורוזיס היא מחלה הגורמת להחלשת העצם ולא לירידת במסת העצם בלבד. מסת העצם אמנם חשובה לחוזק העצם, אך למבנה הגיאומטרי של העצם (עצם גדולה לעומת קטנה), למבנה המיקרוסקופי (נוכחות טרבקולות, עוביין, הקשרים ביניהן) ולחומרים מהם היא בנויה חשיבות רבה בקביעת חוזקה.
טיפול תרופתי יעיל באוסטיאופורוזיס פירושו חיזוק העצם והקטנת היארעות השברים.
תהליך הרימודולוציה של העצם מורכב מספיגת עצם ויצירת עצם. התהליך אינו אקראי, ספיגת העצם מבוצעת ע”י אוסטיאוקלסטים היוצרים חלל בעצם. יצירת החלל אורכת כ 2-4 שבועות. החלל מתמלא באוסטיאובלסטים המייצרים אוסטיאואיד העובר מינרליזציה ויוצר עצם חדשה. תהליך יצירת העצם החדשה אורך כ 4-6 חודשים.
בנוסף לתהליך הרהמודולוציה המתרחש בעצם וכולל ספיגה ויצירה של עצם יתכן גם תהליך יצירת עצם בלבד ללא ספיגה. תהליך זה מתרחש בעיקר במשטח הפריאוסטיאלי ומביא לעיבוי העצם בשלבי הצמיחה.
תרופות אנטי קאטאבוליות: תרופות המקטינות את קצב ה Turn-over בעצם, כלומר מקטינות גם ספיגה וגם יצירה. רובן משפיעות על קצב רימודולוצית העצם ע”י האטת הגיוס והשפעול של האוסטיאוקלסטים.
מבין תרופות אלו קיימות פוטנטיות יותר ופחות. בין התרופות הפחות פוטנטיות נמצאים קלציטונין בתרסיס נזלי ורלוקסיפן Raloxifene (פועל על קולטני אסטרוגן). תרופות אלו מקטינות את ספיגת העצם ב 20-30%, מקטינות שכיחות שברי חוליות ב 30-40%, אך אינן יעילות להקטנת שברים בעצמות אחרות.
התרופות האנטי קאטאבוליות הפוטנטיות יותר כאסטרוגן וביספוספונטים (Alendronate, Risedronate) מקטינות את ספיגת העצם ב 40-60% את השברים בחוליות ב 34-48% ואת השברים האחרים ב 27-44%.
ביספוספונטים וכן אסטרוגן במינון גבוה ובטיפול ממושך מעלים גם את שלב יצירת העצם בתהליך הרהמודולציה.
טסטוסטרון מקטין ספיגת עצם ומזרז בניה. טיבולון משלב פעילות אסטרוגנית,אנדרוגנית ופרוגסטוגנית. סטרונטיום מעלה את צפיפות העצם, מקטין את שכיחות השברים בחוליות ב 40% אך מנגנון פעולתו אינו ברור דיו.
מעניין לציין כי מעבר לעובדה הברורה שהקטנת ספיגת העצם מחזקת את העצם (צפיפות עצם גבוהה יותר – פחות שברים) גם הקטנת קצב ה Turn-over מקטינה את שכיחות השברים כיוון שכך תהיה פחות פגיעה במבנה הטרבקולות ובקורטקס העצם.
מקובל אגב להוסיף לטיפול בתרופות אנטי קאטאבוליות סידן וויטמין D שיעילים בעיקר במצבי חסר תזונתי.
תרופות אנאבוליות: בעבר נמנה עם קבוצה זו סודיום פלואוריד שאמנם מעלה את צפיפות העצם אך אינו מוריד את שכיחות השברים בשל השפעתו על מבנה הקריסטל בעצם ועל חוזקה של העצם.
התרופה היחידה היום בקבוצה זו היא טריפאראטיד (Teriparatide) [(1-34)PTH]. תרופה זו מעלה את צפיפות העצם בחוליות ובצוואר הירך ומקטינה את שכיחות השברים בחוליות בכ 65% ואת השברים האחרים ב 53%.
טריפאראטיד שונה לחלוטין במנגנון הפעולה מהתרופות האנטיקאטאבוליות. התרופה גורמת להגברת קצב ה Turn-over אך קיימת עלייה בעיקר ביצירת העצם הודות להפעלת אוסטיאובלסטים. קצב היצירה והספיגה של העצם משתווים לאחר כ 6 חודשי טיפול, ולאחר כ 3 שנות טיפול אין הבדל משמעותי בין התרופה לפלצבו.
לתרופה זו מנגנוני פעולה נוספים לחיזוק העצם: שפעול יצירה בלבד של העצם (ללא ספיגה) בעיקר במשטח הפריאוסטאלי, עיבוי הקורטקס והגדלת חתך הרוחב של העצם (מופיע גם בטיפול בהורמון גדילה), והשפעה ישירה על מבנה הטרבקולות והקשרים ביניהן.
ההגדרות אלו נועדו להחליף את ההגדרות הקודמות: תרופות המקטינות ספיגת עצם (לא מדוייק שכן מנגנון הפעולה מקטין הן ספיגה והן יצירה) ותרופות המגרות יצירת עצם (לא מדוייק שכן יש תהליכים המגרים יצירת עצם אך מגרים גם את ספיגתה ולכן עלולים אף לגרום להחלשת העצם).
Riggs BL, Parfitt AM , Drugs Used to Treat Osteoporosis: The Critical Need for a Uniform Nomeclature Based on Their Action on Bone Remodeling. J Bone Miner Res 20:177-183,2005
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!