תוצאותיו של מחקר שפורסם לאחרונה מעידות על קשר בין עוררות פיזיולוגית מוקדמת בעת פציעה לבין התפתחות של סימפטומי תסמונת תעוקה פוסט-טראומתית (PTSD) לאחר מכן בילדים. קצב לב מוגבר באופן אקוטי נקשר להתפתחות PTSD במבוגרים שחוו פגיעה, אך עד כה טרם נבדק הקשר בקרב ילדים ומתבגרים.
במחקר נבדק הקשר בין קצב הלב שנמדד ביחידה לטיפול חירום במהלך מתן טיפול רפואי שגרתי לבין התפתחות של PTSD לאחר מכן בילדים שחוו פגיעת טראומה. במחקר השתתפו 190 ילדים ומתבגרים (בגילאי 8-17 שנים) שאושפזו לאחר שנפגעו בתאונות דרכים. הימצאות PTSD נבדקה לאחר 6 חודשים מזמן הפציעה באמצעות סקאלה להערכת PTSD בקרב ילדים ומתבגרים.
בקרב הילדים שבהם התפתחה PTSD חלקית או מלאה אכן נמדד קצב לב גבוה יותר בעת המיון הראשוני בבית החולים, בהשוואה לילדים שבהם לא התפתחה התסמונת (22.3 ± 109.6 פעימות לדקה לעומת 18.0 ± 99.7 פעימות לדקה). ילדים שבהם נמדד קצב לב מוגבר בעת ההגעה למיון (שהוגדר כקצב שווה או גבוה מערך של שתי סטיות תקן מקצב הלב הנורמלי במנוחה המתאים לגילם ולמינם), נמצאו בסבירות גבוהה יותר להתאים לקריטריוני הימצאות PTSD חלקית או מלאה בעת המעקב. תוצאה זו נתקבלה גם לאחר התאמת הממצאים לגיל ומין הנבדקים ולסוג הפגיעה (ערך OR מותאם של 2.4, 95%CI, 1.1-5.4).
החוקרים מסכמים כי הממצאים מעידים על חשיבות השגת הבנה טובה יותר של יחסי הגומלין בין התיפקוד הפיזיולוגי לבין התיפקוד הפסיכולוגי לאחר חוויה טראומתית. לטענתם, הבנה טובה יותר של התופעה בילדים עשויה לסייע להבין את האטיולוגיה של התגובות הפוסט-טראומתיות בילדים ולאפשר זיהוי של סמני הסיכון להתפתחות PTSD.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!