שני מחקרים שנערכו לאחרונה הדגימו כי מתן של טיפול אינטנסיבי להפחתת רמות השומנים בדם בעזרת סטטינים (statins), מביא לשיפור בתוצאות הקליניות ולעיכוב ההתקדמות של טרשת עורקים (atherosclerosis). יש שייחסו את יתרונו של הטיפול האינטנסיבי, בהשוואה לטיפול רגיל בסטטינים, להשפעת התרופה על רמות שומני הדם בעלי ההשפעה הטרשתית, בייחוד low-density lipoprotein (LDL) cholesterol.
אולם, ידוע כי לסטטינים השפעות נוספות, ביניהן הפחתה של רמות ה- C-reactive protein (CRP), תופעה המכונה pleiotropic effect“.
ממחקרים אלו עולה כי טיפול אינטנסיבי בסטטינים הביא להפחתה גדולה של כ- 40% ברמת ה- CRP, בהשוואה לטיפול רגיל ומכאן עולה השאלה: האם ההפחתה ברמת ה- CRP מייצגת גורם בלתי תלוי הקשור בהשפעה המיטיבה של טיפול אינטנסיבי בסטטינים ? ידוע כי קיים מתאם בין רמות ה- CRP ובין התחלואה והתמותה הקשורות במחלה של העורקים הכליליים. יתכן כי דרך הפחתת רמת שומני הדם, סטטינים מביאים להפחתת הדלקת הסיסטמית, וכך להפחתת רמות ה- CRP. סברה אחרת גורסת כי לסטטינים השפעה ישירה כנגד הדלקת, ומכאן עולה כי ל- CRP תפקיד מרכזי יותר בפתופיזיולוגיה של המחלה הטרשתית.
במחקר הנוכחי, החוקרים ניתחו תוצאות ממחקר ה- REVERSAL, במסגרתו נערכה השוואה בין טיפול אינטנסיבי ב- atorvastatin, 80 מ”ג ליום, לבין טיפול מתון יותר, ב- pravastatin, 40 מ”ג ליום. נעשה שימוש בשיטות סטטיסטיות בכדי לבחון את הקשר בין ההפחתה ברמות כולסטרול LDL וברמות CRP ובין קצב ההתקדמות של המחלה הטרשתית, שהוערכה בעזרת מדידות על-שמע תוך וסקולרי (intravascular ultrasonography).
המחקר כלל 500 חולים בגיל ממוצע של 56 שנים, עם מחלה כלילית שתועדה בעזרת צנתור, ורמת LDL ממוצעת של 150 מ”ג לדציליטר. החלוקה לקבוצות הטיפול נעשתה באופן אקראי וכפול סמיות. המעקב נמשך 18 חודשים.
לאחר 18 חודשי טיפול נמדדה רמת LDL ממוצעת של 95 מ”ג לדציליטר. נמדדה רמת CRP ממוצעת של 2.3 מ”ג לליטר, בהשוואה ל- 2.9 מ”ג לליטר לפני תחילת הטיפול. בקבוצת הטיפול האינטנסיבי נרשמה הפחתה ניכרת יותר ברמות ה- LDL,
ה- non – LDL cholesterol, וה- CRP, בהשוואה לקבוצת הטיפול המתון.
בדיקות העל-שמע הצביעו על עיכוב גדול יותר של התקדמות המחלה הטרשתית בקבוצת הטיפול האינטנסיבי.
נמצא מתאם חלש אך מובהק בין ההפחתה ברמת ה- LDL ובין ההפחתה ברמת ה- CRP בכלל אוכלוסיית המחקר, אך לא נמצא נמצא מתאם דומה בכל אחת מקבוצות הטיפול בנפרד. החוקרים מצאו כי קיים מתאם בין המדדים הסונוגרפים להתקדמות המחלה ובין רמות השומנים הטרשתיים, כולל LDL כולסטרול, כולסטרול שאינו HDL, ו- apo B-100. (אפו בי-100 ) .
בנוסף, נמצא קשר מובהק בין רמות ה- CRP ובין התקדמות המחלה הטרשתית, קשר בעל עוצמה דומה לזה שבין שומני הדם והמחלה הטרשתית. ההתקדמות האיטית ביותר של המחלה נצפתה בחולים בהם הושגה הפחתה משמעותית הן ברמות ה- LDL והן ברמות ה- CRP.
כיוון שטיפול בסטטינים מביא להפחתה גם ברמות הכולסטרול LDL וגם ב- CRP, קשה לקבוע מהי התרומה היחסית של כל אחד ממשתנים אלו כשלעצמו, על עיכוב ההתקדמות של המחלה הטרשתית.
מניתוח התוצאות עולה כי הקשר בין ההפחתה ב- CRP ובין ההפחתה ב- LDL אינו משמעותי ולכן נראה כי סטטינים מביאים להפחתה ב- CRP במנגנון שברובו אינו תלוי בהשפעת התרופה על שומני הדם.
ניתוח רב-משתני (multivariate analysis) העלה כי ל- CRP השפעה מובהקת על התקדמות המחלה, השפעה בלתי תלויה שנותרה בעינה גם לאחר תיקון עבור רמות ה- LDL, הכולסטרול שאינו HDL, או עבור apo B-100.
נתונים אלו תומכים בסברה שלהפחתה ברמות ה- CRP תפקיד מרכזי ובלתי תלוי בהשפעה המיטיבה של סטטינים על ההתקדמות של מחלה טרשתית של העורקים הכליליים.
למסקנות העולות ממחקר זה חשיבות בהבנת התהליכים הביולוגיים הקשורים בפתוגנזה של טרשת העורקים, ויתכן כי לגילויים אלו יהיו השלכות לגבי קביעת יעדי הטיפול בסטטינים בעתיד.
הערת העורך: מחקר זה מחזק הידוע לנו ממחקרים קודמים ומחייב אותנו להגביר מודעות למדד ה-CRP של מטופלינו בעת טיפול ומעקב במטופלים הנמצאים בסיכון למחלות קרדיווסקולריות.
Statin Therapy, LDL Cholesterol, C-Reactive Protein, and Coronary Artery Disease, Steven E. Nissen, M.D., N Engl J Med 2005;352:29-38.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!