מחקר זה נועד לבדוק את הקשר בין מיקרואנגיופתיה סוכרתית מוקדמת לשינויים בטון לב סימפטתי ובקרת זרימת דם מיוקרדיאלית (MBF) בנבדקים עם סוכרת יציבה מסוג 1. בסוכרת, טון לב סימפטתי ובקרת MBF אבנורמלית עלולים לגרום למועדות לפגיעה מיוקרדיאלית וסיכון לבבי.
במחקר נכללו קבוצת ביקורת בריאה (n=10), נבדקים סוכרתיים בריאים (n=12), וחולי סוכרת עם מיקרואנגיופתיה סוכרתית מוקדמת (n=16).
[(11)C] מטה-הידרוקסיפדרין ([(11)C]HED) וטומוגרפיה (PET) שימשו להערכת שלמות סימפטתית של חדר שמאל ו-PET אמוניה להערכת בקרת MBF בתגובה ללחץ קר (CPT) ואינפוזיית אדנוזין.
חוסר בשמירת LV [(11)C]HED היה נרחב וכולל בנבדקים סוכרתיים עם מיקרואנגיופתיה (36 +/- 31% לעומת 1 +/- 1% בנבדקים סוכרתיים, p < 0.01) למרות בדיקות רפלקס אוטונומי. ב-CPT, נוראפינפרין בפלזמה היה גדול פי 2 לעומת קבוצת הביקורת וקבוצת הסוכרתיים (p < 0.05), זרימת דם בזלית ב-LV ירדה (-12%, p < 0.05) בקבוצת הסוכרתיים עם מיקרואנגיופתיה בלבד (+45% בקבוצת הביקורת ו-+51% בקבוצת הסוכרתיים).
באינפוזית אדנוזין, בהשוואה לנבדקי הביקורת, MBF ירד בערך ב-45% בקבוצת הסוכרתיים עם מיקרואנגיופתיה (p < 0.05). נמצא תיפקוד דיאסטולי לקוי ע”י אקוקרדיוגרף דו מימדי ב-5 מתוך 8 מקבוצת הסוכרתיים עם מיקרואנגיופתיה וב-0 מתוך 8 בקבוצת הסוכרתיים.
טון לב סימפטתי מוגדל ותגובתיות ופרפוזיה מיוקרדיאלית פגומה עשויים לתרום לפגיעות מיוקרדיאליות בסוכרת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!