מחקר חדש מעיד כי במחצית מהנשים עם אי שליטה במתן שתן, אשר מטופלות ע”י אימון שריר רצפת האגן (PFMT), הטיפול הוכח כיעיל. ערך בסיס של כשתי דליפות ליום, מבחן לחץ חיובי לערך בסיס עם שיעול ראשון, ושימוש כרוני בתרופות פסיכוטרופיות, צפו משמעותית כשלון טיפול.
חוקרים מבלגיה בדקו רטרוספקטיבית אילו מתכונות החולות צפו תוצאה לפני אימון שריר רצפת האגן. 447 נשים עם אי שליטה במתן שתן, בגילאים 26-80, השתתפו במחקר.
המשתתפות קיבלו אימון אינדיבידואלי של שריר רצפת האגן ע”י אותו הפיזיותרפיסט, פעמיים בשבוע למשך 30 דקות, במשך 10 שבועות. המחקר התייחס ל-22 תכונות של הנבדקות לצורך הערכת התוצאות.
221 נשים (49%) החשיבו את טיפולן ליעיל, בעוד ש-226 (51%) חוו שיפור מסויים ,לא חוו כל שינוי, או חוו החמרה במצבן. הנשים בקבוצה שחשו בשיפור השלימו בממוצע 11.2 טיפולים.
ההצלחה הרבה ביותר הושגה בנשים אשר לפני הטיפול לא השתמשו בתחבושת מגן ( 67% הצלחה), בנשים אשר לא חוו דליפה יומיומית ( 63% הצלחה), או נשים אשר לא דלפו עם השיעול הראשון (60% הצלחה). ההצלחה המעטה ביותר נצפתה בנשים עם סימפטומים מעל חמש שנים (35% הצלחה), בנשים שטופלו ע”י תרופות פסיכוטרופיות (29% הצלחה), ובנשים שהיו צריכות להשתמש ביותר משתי תחבושות ליום (28% הצלחה).
שתי דליפות או יותר ליום לפני הטיפול (p < 0.0001), שימוש כרוני בתרופות פסיכוטרופיות (p = 0.002), ותוצאות ערך בסיס חיובי למבחן לחץ עם שיעול ראשון (p = 0.042) היו כולם בלתי תלויים בצפי כשלון הטיפול. בשילוב שלושת המשתנים הללו היה סיכוי של 15% בלבד להצלחת הטיפול.
112 נבדקות (25%) עברו ניתוח לאחר הטיפול ב-PFMT. מתוך 221 הנשים אשר טופלו בהצלחה, 13 נשים (6%) עברו ניתוח אחרי הטיפול ב-PFMT.
Am J Obstet Gynecol 2004;191:1152-1157.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!