היפר גליקמיה שכיחה בקרב חולים מאושפזים המצויים במצב קריטי והיא קשורה לתוצאות שליליות הכוללות שיעור תמותה מוגבר. מטרת המטה-אנליזה הנוכחית היתה לקבוע את השפעת מתן טיפול באינסולין במהלך האישפוז על התמותה בקרב חולים מבוגרים הסובלים ממחלה קריטית.
לשם כך בוצע חיפוש במאגרי מידע ובכתבי עת. למטה-אנליזה נבחרו מחקרים אקראיים ומבוקרים שדיווחו על שיעור התמותה בקרב חולים מבוגרים מאושפזים החולים במצב קריטי שטופלו באמצעות אינסולין. המידע שתוצמת מתן המחקרים כלל נתונים דמוגרפיים של החולים, מידע אודות מערכת בית החולים, מידע אודות ההתערבות (מינון ופורמולציה של האינסולין, דרך המתן ומשך הטיפול), את תוצאות התמותה, דיווח על תופעות הלוואי והערכת האיכות המתודולוגית.
35 מחקרים התאימו לקריטריונים ונכללו במטה-אנליזה. מידע משולב מכל המחקרים הראה כי מתן טיפול באינסולין מפחית את התמותה בטווח הקצר בשיעור של 15% (ערך RR 0.85, ו-95%CI, 0.75-0.97). באנליזה של תת-קבוצות נמצא כי מתן טיפול באינסולין מפחית את שיעור התמותה ביחידה לטיפול נמרץ כירורגי (RR, 0.58; 95% CI, 0.22-0.62), כשמטרת הטיפול היתה בקרה על רמת הגלוקוז (RR, 0.71; 95% CI, 0.54-0.93), ובקרב חולים הסובלים מסוכרת (RR, 0.73; 95% CI, 0.58-0.90). נטיה כמעט משמעותית לכיוון ירידה בתמותה נמצאה בחולים הסובלים מהתקף לב אקוטי שלא קיבלו טיפול רה-פרפוזיה (RR, 0.84; 95% CI, 0.71-1.00). לא נמצאו מחקרים אקראיים אודות השימוש באינסולין שבוצעו ביחידה לטיפול נמרץ.
החוקרים מסיקים כי להתחלת מתן טיפול באינסולין בבית החולים השפעה חיובית על שיעור התמותה בטווח הקצר בקרב חולים במצב קריטי המאושפזים ביחידות קליניות שונות.
Arch Intern Med. 2004;164:2005-2011.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!