היפר-אלדוסטרוניזם ראשוני הוא גורם מוכר ליתר לחץ דם שניוני. עם זאת, לא ברור האם יש קשר בין רמות אלדסטרון בטווח הפיזיולוגי לסיכון מוגבר להתפתחות יתר לחץ דם.
במחקר זה נבחנת ההשערה שהסיכון ליתר לחץ דם עולה ככל שרמת האלדסטרון עולה, גם כאשר הרמה אינה חורגת מהטווח ה”תקין”, כמו כן יתכן שסיכון זה משתנה בהתאם לצריכת הנתרן בתזונה.
החוקרים בחנו את הקשר בין רמות האלדסטרון ההתחלתיות לעלייה בלחץ הדם ושכיחות יתר לחץ דם לאחר 4 שנות מעקב. נכללו במחקר קרוב ל-1700 נבדקים ללא יתר לחץ דם, גילם הממוצע היה 55, 58% מהם נשים. עלייה בלחץ הדם הוגדרה כעליה של לפחות קטגוריית לחץ דם אחת (כפי שהוגדר על ידי ה- Joint National Committee on Prevention, Detection, Evaluation, and Treatment of High Blood Pressure). יתר לחץ דם הוגדר כלחץ דם סיסטולי מעל 140 מ”מ כספית, לחץ דם דיאסטולי מעל 90 מ”מ כספית או שימוש בתרופות להפחתת לחץ הדם.
בתום תקופת המעקב, בשליש מהנבדקים נמצאה עליה בקטגוריית לחץ דם, יתר לחץ דם התפתח בקרוב ל-15% מהנבדקים. בניתוח רב משתני, עלייה ברמות האלדוסטרון בדם נמצאה קשורה לעלייה בסיכון ליתר לחץ דם. נבדקים עם רמות אלדוסטרון ברבעון הגבוה ביותר היו בסיכון מוגבר פי 1.6 לעלייה בלחץ דם וליתר לחץ דם בהשוואה לנבדקים עם ערכים ברבעון הנמוך.
החוקרים מסכמים שעל פי תוצאות מחקרם, עלייה ברמות האלדוסטרון במסגרת הטווח הפיזיולוגי, מהווה גורם סיכון להתפתחות יתר לחץ דם.
Serum Aldosterone and the Incidence of Hypertension in Nonhypertensive Persons Ramachandran S. Vasan et al
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!