תוצאות מחקר שנערך בעכברים ופורסם לאחרונה מעידות כי פרט להשפעתן המוכרת של תעלות סידום מסוג L-type (המכונות LTCCs) על התיפקוד הקרדיוווסקולרי, הן עשויות להשתתף בבקרת מצב הרוח וקצב התכווצות העליות.
בראיון, הסביר החוקר הבכיר, ד”ר Joerg, כי חסמי תעלות סידן מהווים תרופות קרדיווסקולריות שימושיות, אולם לתעלות הסידן מסוג L-type חשיבות גם מחוץ למערכת הקרדיווסקולרית, למשל במוח.
מחקר קודם הותיר שאלה פתוחה: האם השפעות ה-LTCCs הרגישות ל-dihydropyridine במערכת העצבים המרכזית קשורות לפעילות ישירה או לפעילות לא ישירה, וזאת משום שהן יכולות לגרום גם להפחתת קצב הלב ולהרחבת כלי הדם.
בכדי לחקור זאת, בדקו החוקרים את השפעת חסית ה-LTCC במודל עכבר.
החוקרים מדווחים כי בעכברים אלה, מזן Cav1.2DHP (-/-), נצפה העדר מוחלט של פעולת ההרפיה והפעולה האיונוטרופית השלילית של israpidine, חסם ה-LTCC. בנוסף אבדו השפעות ה-dihydropyridine, DHP על זרמי ה-LTCC בתאי הביתא בלבלב והפרשת האינסולין, וכן הנוירו-טוקסיות המושרת באמצעות BayK 8644, אקטיבטור ה-LTCC.
BayK עורר שחרור נוירו-טרנסמיטור ב-striatum הוונטרלי והפעיל אזורי מוח תת-קורטיקליים שנחשבו לבלתי-תקינים בדיכאון. דבר זה הגביר את זרימת הנור-אדרנלין והדופמין, אך לא את זרימת הגלוטמאמ וה-5-hydroxytryptamine.
יתרה מכך, החוקרים מציינים כי מתן BayK השרה התנהגות דמויית דיכאון בבעלי-החיים מבלי שהשפיע על התיפקוד המוטורי או על הפעילות המוטורית הספונטנית שלהם.
מחקרים נוספים מעידים כי תעלות Cav1.3 מייצבות את קצב הלב הנורמלי אך לא מגבירות משמעותית את האוטומטיות הסינו-אטריאלית האינטרינסית.
החוקרים מסכמים כי כעת הם בודקים האם ההתנהגות דמויית הדיכאון שהופיעה בעכברים שטופלו באקטיבטור של תעלות L-type תוכל להוות מודל חדש בעכבר לדיכאון שניתן יהיה להשתמש בו בחיפוש אחר תרופות חדשות נגד דיכאון.
במאמר פרשנות מצורף מציין הכותב כי מקוריות המודל שהוצג מציעה היבטים ממריצים לניתוח התפקידים הפיזיולוגיים של תעלות הסידן במגוון רקמות.
J Clin Invest 2004;113:1430-1439,1382-1384.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!