BMJ 2003; 327: 789.
מתוך ה- BMJ
בדלקת חריפה של הלחמית (acute infectious conjunctivitis) הרופא הראשוני צריך להבדיל בין גורם חיידקי לגורם נגיפי על מנת לקבוע אלו מטופלים יפיקו תועלת מטיפול אנטיביוטי.
הרופא מבדיל בין מצבים אלו על סמך הסימנים והתסמינים הקליניים שהמטופל מציג. בדיקות אבחנתיות נוספות, כדוגמת תרבית מהלחמית, נעשות לעיתים רחוקות בעיקר משום שהתוצאה מתקבלת רק לאחר מספר ימים.
מחקרים מראים שפתוגן חיידקי מבודד מהלחמית רק במחצית מהחולים המאובחנים באופן קליני עם זיהום חיידקי חריף של הלחמית. עם זאת, רופאים ראשוניים נוטים לרשום אנטיביוטיקה לרוב המקרים של דלקת לחמית חריפה. למרות שהנושא לא נחקר במסגרת המרפאה הראשונית, מחקרים מראים ששימוש באנטיביוטיקה משפר את שיעור ההחלמה תוך 5 ימים ב-30 אחוז בלבד בהשוואה לפלצבו.
כלומר, באוכלוסייה המטופלת במרפאה הראשונית, יתכן שמעל מחצית מהמטופלים עם דלקת לחמית חריפה מקבלים טיפול אנטיביוטי מיותר ולרוב בלתי יעיל. מדיניות זו עלולה להגביר את הסיכון להיווצרות עמידות לאנטיביוטיקה, לגרום לתופעות לוואי מיותרות ולהוביל לטיפול יתר ועלויות מוגברות.
האם רופא ראשוני מסוגל להבדיל בין דלקת חיידקית לנגיפית על סמך סימנים וסימפטומים? ספרי הלימוד האופתלמולוגיים ((ophthalmological המרכזיים מספקים רשימות ארוכות של סימנים וסימפטומים לאבחון הגורם לדלקת חריפה של הלחמית.
מעורבות של עין אחת המלווה כעבור מספר ימים במעורבות העין השניה והגדלה של הקשרית הפרה-אוריקולרית (preauricular node) נחשבים סימנים לזיהום ויראלי. מעורבות העין השניה תוך 24 עד 48 שעות נאמר שמעידה על גורם חיידקי.
דלקת לחמית פפילרית (papillary) או פסאודו-ממברנוזית (pseudo-membranous) מרמזת על זיהום חיידקי, בעוד דלקת לחמית פוליקולרית (follicular) נחשבת סימן למקור נגיפי. הפרשה רירית-מוגלתית (mucopurulent) או נזלתית (catarrhal) נחשבת אופיינית לדלקת לחמית על רקע זיהום בכלמידיה (chlamydia) או חיידק, בעוד הפרשה מיימית אופיינית יותר לזיהום נגיפי.
ברוב המחקרים שבחנו טיפול בדלקת לחמית בקטריאלית הקריטריון להכללה במחקר היתה הפרשה מוגלתית או רירית-מוגלתית ולחמית היפראמית (hyperaemia). עד כמה הנחות אלו מבוססות על עדויות מחקריות? מטרת מחקר זה לבצע סקירה שיטתית של מחקרים על מנת לקבוע מה מהימנות סימנים אלו ואחרים באבחנת סוג הזיהום בדלקת חריפה של הלחמית.
החוקרים ערכו חיפוש מקיף אחר מחקרים בכל מאגרי המידע הרפואיים המוכרים, כדוגמת PUBMED ומאגר המחקרים המבוקרים של קוקריין (Cochrane), כמו כן הם עברו באופן ידני על רשימות ביבליוגרפיות בספרי האופתלמולוגיה המרכזיים וכן הפניות למאמרים רלוונטיים שצורפו לקווים מנחים לאבחון וטיפול בעין אדומה.
נכללו במחקר רק מחקרים שעסקו בבני אדם והשוו סימנים, סימפטומים או שניהם עם תוצאות תרבית בקטריאלית. לא נכללו מחקרים שעסקו ביילודים, מטופלים לאחר ניתוח עיניים או טרכומה (trachoma) וכן תיאורי מקרה, מכתבים וחוות דעת של מומחים.
לאחר חיפוש מדוקדק וסריקה של קרוב ל-7000 הפניות למאמרים, נמצא רק מחקר אחד שענה על תנאי הכללה במחקר, אך גם מחקר זה לא נמצא קביל מבחינה מתודולוגית..
החוקרים מסכמים כי לא הצליחו למצוא עדות לתועלת האבחנתית של סימנים ותסמינים קליניים בהבדלה בין דלקת לחמית וירלית לעומת חיידקית. מכך נובע שהטענה שסימנים וסימפטומים הינם בעלי משמעות אבחנתית, כפי שמצוטט מספרי הלימוד המרכזיים ונמצא בשימוש במחקרי טיפול ככלי לבחירת מטופלים מתאימים, אינה מבוססת על עדויות מחקריות.. יש צורך במחקרים נוספים שיספקו לרופאים הראשוניים כלים אבחנתיים יעילים ואמינים שיסייעו להבדיל בין דלקת לחמית חיידקית לויראלית על מנת שיוכלו לרשום טיפול אנטיביוטי מתאים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!