מאת ד”ר אולה קראסיק
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יולי של כתב העת Archives of Internal Medicine עולה כי לאחר פרסום תוצאות מחקר OAT ולאחר עדכון המלצות אודות צנתור מאוחר של כלי דם כלילי חסום לחלוטין לא נמצאה ירידה בשיעור בצוע צנתורים במטופלים אלה.
בשנת 2006 פורסמו תוצאות של מחקר OAT , או בשמו המלא Occluded Artery Trial , אשר הדגים כי צנתור מאוחר (יותר מ-24 שעות לאחר התקף הלב) עם הכנסת תומכן לכלי דם כלילי החסום באופן מוחלט אינו עדיף על טיפול תרופתי מקובל מבחינת תמותה, התקף לב חוזר או התפתחות אי ספיקת לב. במחקר הנוכחי בדקו החוקרים את מידת ההשפעה של תוצאות מחקר OAT והשינוי בהמלצות ACC/AHA בשנת 2007 בעקבות תוצאות אלה על תבניות הטיפול של הרופאים במטופלים עם כלי דם כליליים חסומים באופן קבוע.
החוקרים זיהו מטופלים אשר עברו צנתור לאחר יותר מ-24 שעות לאחר התקף לב, כאשר כלי הדם הכלילי חסום לחלוטין, בין השנים 2005-2008. החוקרים השוו בין נטיית הטיפול של הרופאים לפני ואחרי פרסום תוצאות מחקר OAT .
סך של כ-29,000 ביקורים בכ-900 בתי חולים נכללו במחקר זה. החוקרים לא מצאו ירידה משמעותית בשיעור הצנתורים החודשיים במטופלים אלה לאחר פרסום תוצאות מחקר OAT (יחס סיכויים של 0.997, CI 95% 0.989-1.006), כמו גם לאחר עדכון ההמלצות (יחס סיכויים של 1.007, CI 95% 0.992-1.022). גם בקרב בתי החולים עם דיווחים קבועים של צנתורים אבחנתיים לא נמצאה ירידה בשיעור הצנתורים בקרב מטופלים אלה (יחס סיכויים של 1.018, CI 95% 0.995-1.042). לאחר עדכון ההמלצות נמצאה נטיה קלה לירידה בשיעור הצנתורים (יחס סיכויים של 0.963, CI 95% 0.920-1.000).
החוקרים מסכמים וכותבים כי לא נמצא שינוי משמעותי בשיעור בצוע צנתורים מאוחרים במטופלים עם כלי דם כלילי חסום לחלוטין לאחר תוצאות מחקר OAT ועדכון ההנחיות הבא בעקבות מחקר זה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!