ממחקר חדש עולה כי טיפול ב-Insulin Glargine (לנטוס) או Insulin Detemir (לבמיר), במקום NPH, אינו מפחית את הסיכון לקטואצידוזיס בילדים ומתבגרים עם סוכרת מסוג 1, ולמעשה, טיפול זה עשוי להוביל לסיכון מוגבר ל-DKA (Diabetic Ketoacidosis).
החוקרים ציפו כי טיפולים ארוכי-טווח יסייעו במניעת אירועי DKA בעקבות שמירה על רמות אינסולין יחסית יציבות. בעזרת נתוני Diabetes Prospective Documentation Initiative, החוקרים מגרמניה העריכו את הצורך בטיפול בקטואצידוזיס (רמת pH בדם ורידי של פחות מ-7.3) ב-10,682 חולי סוכרת מסוג 1, בגיל 20, או פחות (גיל ממוצע של 14 שנים).
כל המשתתפים סבלו מסוכרת במשך לפחות שנתיים. כמחציתם נטלו אנאלוגים ארוכי-טווח של אינסולין, היתר טופלו ב-NPH, וכולם קיבלו לפחות שלוש זריקות אינסולין ביום.
בשנה שקדמה לניתוח הנתונים תועדו 549 אירועי DKA במדגם המחקר, עם היארעות של 5.14 אירועים ל-100 שנות-מטופל.
לאחר תקנון לערכי HbA1c, משך סוכרת, גיל בעת אבחנת סוכרת וגורמים אחרים, החוקרים מצאו כי טיפול באנאלוגים ארוכי-טווח של אינסולין הביא לעליה של 35% בסיכון לקטואצידוזיס (p=0.015), וטיפול ב-Insulin Glargine ו-Insulin Detemir העלה את הסיכון ב-26% ו-52%, בהתאמה, בהשוואה ל-NPH.
גורמים אחרים שניבאו סיכון מוגבר ל-DKA כללו מינון אינסולין גבוה יותר (p<0.001) וערכי HbA1c גבוהים יותר (p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות פרופיל פרמקוקינטי ארוך-טווח, השימוש באנאלוגים ארוכי-טווח של אינסולין לא לווה בהיארעות מופחתת של DKA,בהשוואה ל-NPH. החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים להערכת הסיכון ל-DKA בילדים המטופלים ב-Insulin Glargine או Insulin Detemir.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!