ממחקר חדש שפורסם במהדורת ינואר של Resuscitation עולה כי Nifekalant הינה תרופה יעילה יותר מ-Lidocaine בהפסקת פרפור חדרים או טכיקרדיה חדרית עמידים לטיפול.

החוקרים מיפן מציינים כי Nifekalant מאושר ביפן לטיפול בהפרעות קצב מסכנות-חיים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לידוקאין משמש באופן אמפירי לטיפול בהפרעות קצב חדריות בחולים עם אוטם לבבי חד. עם זאת, אין עדויות לפיהן לידוקאין יעיל במקרים של פרפור חדרים או טכיקרדיה חדרית עמידים לטיפול בשוק חשמלי. קיימת האפשרות כי לידוקאין מעודד את ייצוב ושימור פרפור חדרים או טכיקרדיה חדרית.

מנגד, הסברה היא כי Nifekalant מביא לירידה בסף לדפיברילטור, ולירידה בהיארעות אסיסטולה לאחר מכת חשמל, בהשוואה ללידוקאין. פעילותו מבוססת על חסימה סלקטיבית של תעלות אשלגן, והארכת התקופה הרפרקטורית של שריר הלב בחדר.

במחקר הפרוספקטיבי שכלל 10 מרכזים רפואיים, החוקרים השוו את היעילות של Nifekalant ולידוקאין בהפסקת פרפור חדרים או טכיקרדיה חדרית ממושכים. בתי החולים שהשתתפו במחקר חולקו מראש לטיפול ב- Nifekalant או לידוקאין. כאשר פרפור חדרים או טכיקרדיה חדרית ממושכת לא הגיבו לשתי מכות חשמל, לפחות, החולים קיבלו מנה אחת של תרופת המחקר. במידה והפרעת הקצב נותרה, ניתנה מכת חשמל נוספת. הטיפול בהמשך נותר לשיקול דעתו של הרופא.

55 חולים טופלו בין השנים 2005 ו-2008 (27 טופלו ב- Nifekalant ו-28 בלידוקאין). המינונים הממוצעים עמדו על 14 מ”ג עם Nifekalant ו-80 מ”ג עם לידוקאין.

Nifekalant נמצא עדיף על לידוקאין בשני יעדי הסיום העיקריים: הפסקת הפרעת הקצב לא מכת חשמל נוספת (11 חולים לעומת 2 חולים, OR = 8.9, p=0.003), והפסקת הפרעת הקצב עם או בלי מכת חשמל נוספת (22 חולים לעומת 15 חולים, OR = 3.8,  p=0.03).

בנוסף, חזרה ספונטאנית לפעילות תקינה הייתה נפוצה יותר לאחר טיפול ב- Nifekalant (23 חולים, לעומת 15 חולים, OR = 5.0,  p=0.01).

לאחר מתן תרופת המחקר, 1 חולים שטופלו בלידוקאין ו-3 חולים שטופלו ב- Nifekalant נזקקו לתרופה אנטי-אריתמית נוספת (Nifekalant, Amiodarone או Procainamide).

חרף הבדלים אלו בין הטיפולים, לא תועדו הבדלים בשיעורי ההישרדות לאחר חודש אחד או בשיעורי ההישרדות עד לשחרור מבית החולים.

עם זאת, החוקרים מציינים כי היתרונות של Nifekalant חשובים, מאחר שלא ניתן להציל את החולים אלא רק ע”י הפסקת הטכיקרדיה החדרית או פרפור החדרים.

מבין תופעות הלוואי שיוחסו לתרופת המחקר, אסיסטולה תועדה בשבעה חולים שטופלו בלידוקאין, אך לא באף אחד מהחולים בקבוצת Nifekalant (p=0.005). PEA (Pulseless Electrical Activity) תועדה בשני חולים שטופלו ב- Nifekalant וחולה אחד שטופל בלידוקאין, ובחולה אחד שטופל ב- Nifekalant תועדה הארכת TCU. לא תועדו מקרים של TdP (Torsade de Pointe).

החוקרים ממליצים על מתן Nifekalant להפסקת טכיקרדיה חדרית או פרפור חדרים עמידים לטיפול, ביפן, ומתן תוך-ורידי של Amiodarone במדינות מחוץ ליפן.

החוקרים מתכננים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

Resuscitation 2010;81:47-52

לידיעה במדסקייפ