למעלה מ-90% מהחולים העוברים ניתוחים מג’וריים מצויים בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי, עם זאת, כשליש מהם אינם מקבלים טיפול מניעתי לתרומבואמבוליזם ורידי, כך עולה מנתונים אודות כ-19,000 חולים ב-32 מדינות.
יתרה מזאת, מתן הטיפול המניעתי השתנה לפי סוג הניתוח. השכיחות הגבוהה ביותר של חולים בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי תועד בעקבות ניתוחים אורתופדיים (100%), ובקבוצה זו תועדו גם השיעורים הגבוהים ביותר של טיפול מונע לחולים בסיכון (86%). לשם השוואה, עם פרוצדורות גניקולוגיות/אורולוגיות, 88.4% מהחולים הוגדרו בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי, אך רק 53.8% מהחולים בסיכון קיבלו טיפול מניעתי.
החוקרים כותבים כי ההערכה הסיסטמית של הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי בחולים כירורגיים מספק הערכות טובות יותר, הן לסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי בהווה והן לתועלת הקלינית האפשרית בעקבות טיפול למניעת תרומבואמבוליזם ורידי.
הממצאים הנוכחיים מבוססים על סקירה של 18,461 מבוגרים, שלקחו חלק במחקר ENDORSE שכלל 358 מרכזים רפואיים.
הקריטריון הסטנדרטי לפי הנחיות ACCP (American College of Chest Physicians) משנת 2004 שימשו להגדרת הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי ומתן טיפול מניעתי מומלץ.
92.5% מהחולים היו בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי, ו-62.3% קיבלו טיפול מניעתי.
בנוסף לשונות עם סוג הניתוח, שיעור החולים בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי ומתן טיפול מניעתי מומלץ השתנו בין מדינות שונות. במדינות שונות, אחוז החולים בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי השתנה בין 66.8% ל-98.4%, בעוד שמתן הטיפול המומלץ למניעת תרומבואמבוליזם ורידי נע בשיעור שבין 0.3% ל-93.9%.
מניתוח רב משתנים עולה כי מספר הפרוצדורות האורתופדיות היה גורם הסיכון המשמעותי ביותר למתן טיפול מניעתי לתרומבואמבוליזם ורידי. ניתוח החלפת ירך וברך הביא לעליה של פי 6.2 ופי 5.9 בסיכון, בהתאמה. מבין הגורמים הלא-כירורגיים, השמנת-יתר טרם האשפוז הייתה הגורם המנבא המשמעותי ביותר למתן טיפול מניעתי (OR = 1.9).
Ann Surg2010;251:330-338
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!