מבוגרים שהחלימו מסרטן בילדותם עלולים לסבול מסיכון מוגבר למחלות קרדיווסקולאריות (מתוך BMJ)

מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-8 בדצמבר 2009 ב-BMJ, עולה כי נמצא קשר בין ממאירות בילדות ובין סיכון מוגבר להפרעות לבביות, כולל אי ספיקת לב, אוטם לבבי, מחלת פריקרד או הפרעות מסתמיות. במחקר נמצא כי גורמים אלו מהווים את סיבת המוות הלא-ממאירה המובילה באוכלוסיה זו.

החוקרים כותבים כי ההפרעות הלבביות נצפו גם במשתתפים שטופלו במינונים נמוכים של כימותרפיה מקבוצת האנטראציקלינים, ובמינוני קרינה נמוכים. לאור תוצאות המחקר הם ממליצים להגביר את מודעות הקרדיולוגים לכך שצעירים שסבלו מסרטן בילדותם עלולים לסבול ממחלה לבבית מוקדמת, ומציינים כי רצוי לבצע מעקב צמוד אחר מטופלים אלו.

זהו מחקר רטרוספקטיבי שכלל 14,358 משתתפים שאובחנו בגיל צעיר מ-21 שנים כסובלים מלויקמיה, סרטן המוח, לימפומה ע”ש הודג’קינס, ממאירות כלייתית, נוירובלסטומה, סרקומה של רקמות רכות, או סרטן של העצמות בשנים 1970-1986, ושרדו לפחות 5 שנים. קבוצת הביקורת כללה 3,899 אחים של משתתפי המחקר.

מתוצאות המחקר עולה כי נמצא קשר מובהק בין ממאירות בילדות ובין אי ספיקת לב (HR 5.9, p<0.001), אוטם לבבי (HR 5.0, p<0.001), מחלת פריקרד (HR 6.3, p<0.001) או הפרעה מסתמית (HR 4.8, p<0.001). החוקרים מציינים כי במשתתפים שטופלו בכימותרפיה מקבוצת האנטראציקלינים במינון של 250 מ”ג/מ2 או יותר, נמצא סיכון גבוה פי 2-5 לאי ספיקת לב, מחלת פריקרד והפרעה מסתמית, בהשוואה למשתתפים שסבלו מסרטן אך לא טופלו בתרופות אלו. כמו כן, חשיפה של הלב לקרינה במינון 1500 cGy או יותר, נקשרה לסיכון כפול לאי ספיקת לב, אוטם לבבי, מחלת פריקרד והפרעה מסתמית, בהשוואה לסיכון של המשתתפים שלא טופלו בקרינה. החוקרים מציינים כי במחקר נמצא סיכון גבוה במיוחד לאוטם לבבי במשתתפים שסבלו מלימפומה ע”ש הודג’קינס (HR 12.2) ונוירובלסטומה (HR 11.1).

במאמר מערכת שפורסם בתגובה, נכתב כי תוצאות המחקר תואמות לתוצאות עבודות קודמות בתחום, שהדגימו סיכון מוגבר לסיבוכים לבביים בחלק מהמבוגרים שהחלימו מסרטן בילדות. כותבי מאמר המערכת מציינים כי בשלב זה לא ברור מהו המעקב המתאים אחר אוכלוסיה זו, ודרושים מחקרים נוספים בנושא.

מומחית מהתחום ציינה כי לאור הסיכון הלבבי המוגבר הכרוך במתן של תרופות כימותרפיות מסוימות, על הקרדיולוגים והאונקולוגים לעבוד בשיתוף פעולה. לאחרונה התפרסם מאמר סקירה בנושא ב- Journal of the National Cancer Institute, המסכם את הרעילות הלבבית האפשרית של מגוון תרופות כימותרפיות, ומדגיש את הצורך בהערכת הסיכון לקרדיווסקולארי לפני מתן הטיפול.

BMJ 2009;339:b4606

BMJ 2009;339:b4691

J Natl Cancer Inst 2009

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

אוטמים מוחיים בטריטוריות מרובות, טיפול נוגד קרישה והישנות לאחר שבץ קריפטוגני: ניתוח תת־קבוצה של מחקר ARCADIA

אוטמים מוחיים בטריטוריות מרובות, טיפול נוגד קרישה והישנות לאחר שבץ קריפטוגני: ניתוח תת־קבוצה של מחקר ARCADIA

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|10/09/2026

שבץ קריפטוגני (שבץ ממקור לא ידוע) הוא אתגר טיפולי משמעותי. כאשר בבדיקות הדמיה (כמו MRI) מזוהים אוטמים (מוחיים) ביותר מטריטוריה כלי דם אחת, הדבר מעלה חשד סביר למקור תסחיפי מהלב (Cardioembolism)

מחקר אקראי של טנקטפלאז (Tenecteplase) בחסימה חריפה של עורק הרשתית המרכזי

מחקר אקראי של טנקטפלאז (Tenecteplase) בחסימה חריפה של עורק הרשתית המרכזי

מקור: NEJM
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|03/07/2026

חסימה חריפה של עורק הרשתית המרכזי (CRAO) מובילה בדרך כלל לאובדן ראייה קבוע. למרות הדמיון לשבץ מוחי, היעילות של מתן תרופה ממיסת קרישים (Tenecteplase) לא הוכחה עד כה בניסויים קליניים מבוקרים

טראומה עינית; גורם עולמי נזנח לעיוורון ולנכות הניתנים למניעה

טראומה עינית; גורם עולמי נזנח לעיוורון ולנכות הניתנים למניעה

מקור: Am J Ophthalmol
ד"ר יעל שרון
ד"ר יעל שרון
אין תגובות|18/02/2026

טראומה עינית היא גורם משמעותי לעיוורון חד־עיני ולנכות ארוכת־טווח ברחבי העולם, במיוחד במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית. אפילו שמרבית הפגיעות העיניות ניתנות למניעה, הנטל האישי, החברתי והכלכלי הנלווה אליהן נותר גבוה ומוזנח ביחס למחלות עיניים אחרות

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן