במאמר שפורסם בכתב העת Circulation מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הוספה מוקדמת של טיפול ב-Empagliflozin (ג’ארדיאנס) לטיפול סטנדרטי במשתנים הובילה להגדלת תפוקת השתן, ללא השפעה על התפקוד הכלייתי בחולים עם החמרת אי-ספיקת לב.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי משטרי שיתון יעילים באמצעות משתני לולאה בחולים עם החמרת אי-ספיקת לב לעיתים קרובות מוגבלים עקב החמרת תפקוד כלייתי. הטיפול במעכבי SGLT-2 מעודד הפרשת סוכר ונתרן בשתן, עם השפעה מגנה על הכליות בחולים עם אי-ספיקת לב יציבה, אך החשיבות של הטיפול התרופתי בחולים עם החמרת אי-ספיקת לב אינה ידועה.
החוקרים השלימו מחקר פרוספקטיבי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, אקראי, שכלל חולים עם אי-ספיקת לב חדה שחולקו לטיפול ב- Empagliflozin במינון 25 מ”ג או פלסבו בנוסך לטיפול הסטנדרטי לאי-ספיקת לב, כולל משתני לולה.
התוצא העיקרי של המחקר היה תפוקת שתן מצטברת לאורך חמישה ימים. תוצאי סיום משניים כללו את יעילות השיתון, שינויים במדדי תפקוד ונזק כלייתי ורמות NT-proBNP.
מדגם המחקר כלל 60 חולים אשר חולקו באקראי בתוך 12 שעות מהאשפוז בשל החמרת אי-ספיקת לב. הוספת Empagliflozin לטיפול התרופתי הסטנדרטי הובילה לעליה של 25% בתפוקת שתן מצטברת לאורך חמישה ימים (חציון של 10.8 לעומת 8.7 ליטרים בזרוע הפלסבו, הבדל של 2.2 ליטרים, p=0.003). הטיפול ב- Empagliflozin הוביל לעליה ביעילות השיתון לעומת פלסבו (14.1 מ”ל שתן למ”ג פוסיד, p=0.041) ללא השפעה על מדדי תפקוד כלייתי (eGFR של 51 לעומת 54 מ”ל/דקה, p=0.599) או נזק כלייתי (סך חלבון בשתן של 492 לעומת 503 מ”ג/גרם קריאטינין, p=0.975), לצד ירידה משמעותית יותר בריכוזי NT-proBNP בזרוע ההתערבות (1,861- לעומת 727.2- פיקוגרם/מ”ל לאחר חמישה ימים; p<0.001).
לא תועדו הבדלים בין הקבוצות בתוצאי בטיחות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהוספת Empagliflozin לטיפול הסטנדרטי בחולים עם החמרת אי-ספיקת לב, לאור עדויות לפיהן הטיפול התרופתי מגביר את תפוקת השתן ללא פגיעה בתפקוד הכלייתי של החולים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!