במאמר שפורסם בכתב העת Open Heart מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם תסמונת כלילית חדה ללא עליות מקטע ST המיועדים לטיפול פולשני, טיפול נוגד-טסיות המבוסס על Prasugrel (פרסוגרל) היה יעיל יותר מטיפול דומה המבוסס על Ticagrelor (ברילינטה).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי כיום, מעכבי P2Y12 מהווים את הטיפול המרכזי בחולים עם תסמונת כלילית חדה. ההנחיות האחרונות המליצו על שימוש ב-Prasugrel על-פני Ticagrelor בחולים עם תסמונת כלילית חדה ללא עליות מקטע ST המיועדים לטיפול פולשני. עם זאת, הדעות בנוגע להמלצה זו הן חלוקות וכעת הם ביקשו להשוות בין מעכבי P2Y12 פומיים לטיפול בחולים אלו, כולל הערכת היעילות והבטיחות עם דגש על חולים המיועדים להתערבות פולשנית.
החוקרים ערכו חיפוש שיטתי במאגרי PubMed, Cochrane Central Register of Controlled Trials ו-Web of Science לזיהוי מחקרים שהשוו בין מעכבי P2Y12 פומיים שונים (Clopidogrel, Prasugrel ו-Ticagrelor) בחולים עם תסמונת כלילית חדה ללא עליות מקטע ST. תוצאי היעילות כללו סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים ותוצאי הבטיחות כללו אירועי דמם מג’ורי ומינורי.
הסקירה כללה 9 מחקרים עם 35,441 חולים. מהנתונים עולה כי לא תוארו הבדלים בין Prasugrel ו-Ticagrelor בשיעורי תוצא הסיום הקרדיווסקולארי המשולב (יחס סיכון של 0.80, רווח בר-סמך 95% של 0.61-1.06) בכלל החולים עם תסמונת כלילית חדה ללא עליות מקטע ST. בחולים שהיו מיועדים לטיפול פולשני, טיפול ב-Prasugrel הוביל לירידה בתוצא הסיום הקרדיווסקולארי המשולב הן בהשוואה ל-Clopidogrel (יחס סיכון של 0.76, רווח בר-סמך 95% של 0.61-0.95) והן בהשוואה ל-Ticagrelor (יחס סיכון של 0.74, רווח בר-סמך 95% של 0.56-0.98).
הטיפול ב-Prasugrel דורג כטיפול היעיל ביותר בכל הנוגע לתוצא היעילות המשולב, תמותה מכל-סיבה, אוטם לבבי ותרומבוזיס של התומכן, בעוד ש-Clopidogrel זוהה כתכשיר הבטוח ביותר מבחינת הסיכון לאירועי דמם.
ממצאי המחקר הנוכחי תומכים בעדיפות Prasugrel על Ticagrelor בחולים עם תסמונת כלילית חדה ללא עליות מקטע ST, בהתאם להנחיות האחרונות מטעם ה-European Society of Cardiology.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!