ממדגם גדול של חולים מגוונים שקיבלו טיפול כנגד יתר לחץ דם עולה כי באלו עם לחצי דם מעל או מתחת לטווח האופטימאלי הסיכון לתמותה או התפתחות מחלת כליות סופנית היה גדול יותר, במהלך מעקב של 3-5 שנים.
החוקרים זיהו עקומה בצורת U לתוצא המשולב שכלל תמותה או מחלת כליות סופנית עם ערכי לחץ דם סיסטולי של מעל 139 ומתחת ל-130 מ”מ כספית ולחץ דם דיאסטולי של מתחת ל-60 ומעל 79 מ”מ כספית.
לחץ דם של 137/71 מ”מ כספית לווה בסיכון הנמוך ביותר לתמותה או מחלת כליות סופנית (צורך בדיאליזה או השתלת כליה) במהלך המעקב. עם זאת, בחולי סוכרת, לחץ הדם שלווה בסיכון הנמוך ביותר לסיבוכים אלו עמד על 131/69 מ”מ כספית ובחולים בגילאי 70 שנים ומעלה, מדובר היה בלחץ דם של 140/70 מ”מ כספית.
בעוד שהנחיות רבות מדגישות את הגבול העליון של יעדי הטיפול, הסכנות האפשריות של טיפול-יתר אינן זוכות להתייחסות מספקת ומהנתונים הנוכחיים עולה כי איזון לחץ דם לערכים נמוכים או גבוהים מדי מזיק לחולים.
מדובר במחקר רטרוספקטיבי שכלל קרוב ל-400,000 חברים בתכנית בריאות Kaiser Permanente Southern California, שקיבלו טיפול תרופתי ליתר לחץ דם בין 1 בינואר, 2006, ועד 31 בדצמבר, 2010.
בתחילת המחקר, 43% מהמשתתפים סבלו מהשמנת-יתר, כ-30% אובחנו עם סוכרת מסוג 2 וברבע קצב הפינוי הגלומרולארי היה נמוך מ-60 מ”ל לדקה. התרופות הנפוצות ביותר לטיפול ביתר לחץ דם כללו משתנים (80%), מעכבי ACE (70%), חסמי ביתא (44%) וחסמי תעלות סידן (37%).
במהלך מעקב ממוצע של 4.0 שנים, 6.3% מהחולים הלכו לעולמם ו-1.2% פיתחו מחלת כליות סופנית.
שיעורי התמותה ושילוב שיעורי תמותה/מחלת כליות סופנית היו הגבוהים ביותר בחולים עם לחץ הדם הסיסטולי הגבוה והנמוך ביותר.
שיעורי מחלת כליות סופנית עלו עם עליה בלחץ הדם הסיסטולי, אך לא בקרב חולים עם לחץ הדם הסיסטולי הנמוך ביותר .
לחץ דם דיאסטולי בטווח 60-79 מ”מ כספית לווה בסיכון הנמוך ביותר למחלת כליות סופנית או תמותה במהלך המעקב.
לסיכום, הן לחצי דם גבוהים והן לחצי דם נמוכים, בהשוואה לערכי לחץ דם סיסטולי של 130-139 מ”מ כספית וערכי לחץ דם דיאסטולי של 60-79 מ”מ כספית לוו בתוצאות פחות טובות. ממצאי המחקר מצטרפים לחוסר הודאות בנוגע ליעדי הטיפול לאיזון לחץ דם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!