מממחקר רטרוספקטיבי של חולים שהופנו לבדיקת CCTA (Coronary Computed Tomographic Angiography) עולה כי רופאים נטו להגביר את הטיפול להפחתת שומנים בדם בנוכחות עדות למחלת עורקים כלילית בבדיקת ההדמיה, ללא תלות בשאלה אם ההיצרות עמדה על 50% ומעלה. הטיפול המוגבר, בעיקר סטטינים, הוביל להפחתה משמעותית ברמות LDL, שנותרה למשך עד ארבע שנים.
מניתוח נפרד של הנתונים, שהתמקד רק בחולים ללא היצרות של 50% ומעלה, אך עם מחלת עורקים כלילית נרחבת לפי בדיקת CCTA, הגברת הטיפול להפחתת רמות שומנים בדם לווה בירידה משמעותית בסיכון לאוטם שריר הלב או תמותה קרדיווסקולארית. עם זאת, לניתוח הנתונים לא הייתה עוצמה מספקת להערכת תוצאות קליניות ולכן מדובר היה בממצא מעורר-השערה בלבד.
בחולים עם היקף המחלה החמור ביותר לפי בדיקת CTA תועדה הגברת הטיפול האינטנסיבית ביותר. הטיפול המוגבר הוביל לרמות LDL נמוכות יותר בטווח הארוך, כאשר המשמעות היא כי לא רק שהחולים קיבלו יותר מרשמים לטיפול תרופתי, אלא גם נטלו את הטיפול.
לדברי החוקרים, אין הנחיות ברורות כיצד יש להתייחס לממצאי בדיקת CCTA או בדיקת מאמץ להתחלת טיפול תרופתי ומציינים כי ניתן היה להפנות את מרבית המשתתפים במחקר לבדיקה להערכת הזילוח לשריר הלב.
אחד היתרונות של בדיקת CTA היא האפשרות לזהות נגע טרשתי, ולעיתים ייתכן כי מדובר בנגע נרחב, שאחרת לא היה מזוהה במבחן מאמץ, שנועדה לזהות את ההיצרויות החמורות ביותר. כעת כאשר מטפלים בחולים עם נגע טרשתי נרחב לפי בדיקת CTA, גם נגע טרשתי שאינו גורם להגבלת זרימת הדם וככל הנראה לא היה מזוהה במבחן מאמץ, ידוע כי טיפול בחולים אלו בסטטינים ואספירין עשוי להביא לשיפור התוצאות.
המדגם הנוכחי כלל 2,839 מבוגרים משני מרכזים גדולים, ללא מחלה כלילית ידועה, שהופנו לאור ממצאים קליניים לבדיקת CCTA. בדיקת ההדמיה לא הדגימה עדות למחלה כלילית ב-40%, מחלה כלילית לא-חסימתית (היצרות של פחות מ-50%) ב-38%, ומחלה כלילית חסימתית (היצרות של 50% ומעלה) ב-22%.
על-בסיס הטיפול התרופתי בחולים במהלך השנתיים הקודמות, הסיכוי המתוקן להגברת הטיפול בתרופות להפחתת רמות שומנים בדם בשנה העוקבת (העלאת מינון טיפול או הוספת תרופה חדשה) או טיפול באספירין (התחלת טיפול באספירין) עלה משמעותית באלו עם ובאלו ללא מחלה חסימתית. החלפת סטטינים בתרופות להפחתת רמות שומנים בדם לא הביאה לשינוי משמעותי בתוצאות.
במהלך השנתיים לאחר בדיקת CTA, רק בקרב חולים בהם הוגבר הטיפול בסטטינים, רמות LDL ירדו בממוצע ב-4 מ”ג לד”ל באלו ללא מחלה כלילית, ב-14 מ”ג לד”ל באלו עם היצרות קטנה מ-50% וב-17 מ”ג לד”ל באלו עם היצרות של 50% ומעלה בבדיקת CTA.
במהלך אותה תקופת זמן, רק בקרב חולים שלא טופלו בסטטינים לאחר CTA, רמות LDL עלו ב-9 מ”ג לד”ל באלו ללא מחלה כלילית, ב-9 מ”ג לד”ל באלו עם היצרות קטנה מ-50% וב-5 מ”ג לד”ל באלו עם היצרות של 50% ומעלה. הפחתת רמות LDL עם טיפול מוגבר נותרה לאורך מעקב ממוצע של 3.6 שנים.
לאחר בדיקת CTA בתת-קבוצה של חולים עם מחלה כלילית לא-חסימתית, אך נרחבת, יחס הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית או אוטם שריר הלב בקרב מטופלים בסטטינים, בהשוואה לאלו שלא טופלו בסטטינים, עמד על 0.18.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!