מתוצאות מחקר פיילוט חדש, שפורסמו בכתב העת Canadian Journal of Cardiology עולה כי מדד EFS (Edmonton Frail Scale), בדיקה קצרה ומהירה להערכת תשישות, מסייע בניבוי תמותה וסיבוכים אחרים בקשישים המאושפזים עם תסמונת כללית חדה.
החוקרים מסבירים כי ציון גבוה יותר במדד EFS לווה בשיעור גבוה יותר של תחלואות נלוות, אשפוז ממושך יותר ופחות פרוצדורות רפואיות. לאחר תקנון לנטל המחלות, זוהה קשר בלתי-תלוי בין ציון גבוה יותר ובין שיעורי תמותה גבוהים יותר, עם יחס סיכון לתמותה של 3.49 בחולים עם מדד EFS של 7 ומעלה (מבין 17 נקודות)ף בהשוואה לאלו עם ציון של 0-3.
לדברי החוקרים, הערכת התשישות בקשישים משמשת יותר ויותר במגוון רחב של מצבים לקבלת החלטות בנוגע לטיפול הרפואי, אך אין מדד אחד להערכת תשישות, המוסכם על הכלל.
מדד EFS כולל שתי משימות המבוצעות ע”י המטופל משימת קימה והליכה מתוזמנת, המשמשת להערכת ניידות, ומבחן ציור שעון, המשמש להערכת תפקוד קוגניטיבי כמו גם שאלות שנועדו להעריך את המצב הבריאותי הכללי של הנבדק, עצמאות תפקודית, תמיכה חברתית, טיפול תרופתי, תזונה, מצב רוח ושליטה בסוגרים.
במחקר הנוכחי, מדד התשישות ניתן ל-183 חולים עם תסמונת כלילית חדה. כל המשתתפים היו בגילאי 65 שנים ומעלה, כולם טופלו במהלך תקופה של שישה חודשים ביחידה הקרדיולוגית בבית החולים של אוניברסיטת אלברטה בקנדה.
הציונים במדד EFS נעים בין 0 (ללא תשישות) ועד 17 (תשישות ניכרת). הציונים של המשתתפים במחקר נעו בין 0-13 וחולים עם הציונים הגבוהים ביותר (7+) בהשוואה לציונים הנמוכים ביותר (0-3) נטו להיות מבוגרים יותר (גיל ממוצע של 77.2 שנים לעומת 73.9 שנים), עם יותר תחלואות נלוות.
בחולים עם ציונים גבוהים יותר נרשמו גם פחות התערבויות קרדיווסקולאריות, כולל צנתור כלילי (68.2% לעומת 88.9%), התערבות כלילית מילעורית (16.4% לעומת 36.5%) וניתוח מעקפים של העורקים הכליליים (9.1% לעומת 12.7%).
החוקרים הסבירו כי המטרה היא להתבסס על כלים להערכת תשישות במטרה לזהות טוב יותר אילו התערבויות, אם בכלל, הן המתאימות ביותר לחולים מבוגרים עם תסמונת כלילית חדה. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא, במטרה לקבוע אם השימוש בכלי בעל תוקף להערכת תשישות סייע בתהליכי קבלת החלטות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!