בחולים עם סוכרת מסוג 2, התחלת טיפול באינסולין לוותה בירידה קטנה בסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם, כך עולה ממחקר תצפיתי, שתוצאותיו פורסמו במהלך כנס ה-European Association for the Study of Diabetes.
החוקרים מדווחים כי כל שנה נוספת של חשיפה לאינסולין לוותה בירידה משמעותית של 4-7% בסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם, במהלך מעקב של כחמש שנים, בתלות בסוג האינסולין. הם מוסיפים כי חלק גדול מהתועלת נבע מירידה בסיכון לאוטם לבבי פטאלי.
מדגם המחקר כלל 4,990 חולים בגילאי 40-80 שנים, שהתגוררו בבוקרשט, ונטלו תרופות פומיות לטיפול בסוכרת למשך לפחות שישה חודשים, והחלו בטיפול באינסולין בשלב מסוים בין השנים 2001-2008.אלו שנטלו אינסולין בביקור הראשוני לא נכללו בסקירה. כל החולים היו במעקב עד סוף שנת 2011, עם מעקב ממוצע של 4.7 שנים.
במהלך תקופת המעקב תועדו 887 מקרי תמותה 59% עקב מחלות לב וכלי דם, 18% עקב מחלות ממאירות, 9% עקב הפרעות של מערכת העיכול, 4% עקב מחלות נשימתיות, 2% עקב מחלות כליה ו-8% מסיבות אחרות.
חשיפה לכל סוגי האינסולין לוותה בירידה קטנה, אך משמעותית, בסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם, כאשר עם אינסולין הומאני בזאלי נרשם יחס סיכון של 0.93 לכל שנת טיפול באינסולין, עם Premixed Analog Insulin נרשם יחס סיכון של 0.95, עם Premixed Human Insulin יחס הסיכון עמד על 0.96 ועם לנטוס עמד יחס הסיכון על 0.96 לכל שנת טיפול.
הממצאים היו דומים כאשר החוקרים בחנו את שיעורי אוטם לבבי פטאלי כתוצא הסיום העיקרי, אך פחות עקביים כאשר תוצא הסיום נקבע על אירועים מוחיים פטאליים.
להשוואה, נרשמה גם ירידה בסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם על-רקע חשיפה מוגברת למטפורמין (יחס סיכון של 0.98) ו-Pioglitazone (יחס סיכון של 0.94).
מהערכת החשיפה המצטברת לטיפול באינסולין, רק Premixed Human Insulin לווה בסיכון מופחת לאוטם לבבי פטאלי ורק אינסולין בזאלי הומאני לווה בסיכון מופחת לאירועים מוחיים פטאליים.
נתונים אלו תומכים בעיקרון לתועלת מאקרווסקולארית של טיפול באינסולין בזאלי ארוך-טווח בחולים עם סוכרת מסוג 2, אך מכירים בכך שמדובר בהיקף ירידה קטן. עם זאת, במידה והירידה בסיכון מוכפלת במהלך מספר שנים, אזי היא הופכת לירידה משמעותית, לא רק מבחינה סטטיסטית, אלא גם קלינית.
EASD 2013
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!