בחולי סוכרת עם אי-ספיקת לב מתקדמת שיעורי ההישרדות לאחר שנתיים טובים יותר במידה וערכי HbA1c (Glycated Hemoglobin) הבסיסיים עומדים על 7.3% ומעלה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסם בכתב העת American Journal of Cardiology. בחולים ללא-סוכרת עם אי-ספיקת לב, ערכי HbA1c אינן מנבאות את ההישרדות.
לדברי החוקרים, מהתוצאות עולה כי בחולי סוכרת עם אי-ספיקת לב, ערכי HbA1c גבוהים יותר אינן מלווים בתוצאות גרועות יותר, אלא בתוצאות טובות יותר. מכאן עולה כי בחולים עם שתי המחלות, אין מקום לשים את הדגש על הפחתת HbA1c ככל הניתן, ונראה כי סביר לקבוע כיעד את טווח הביניים של 7.2-8.2%.
החוקרים ערכו ניתוח רטרוספקטיבי שכלל נתונים אודות 845 חולים עם אי-ספיקת לב מתקדמת, שהופנו למרכז קרדיומיופתיה להשתלת לב או הערכה אחרת בין השנים 1999-2010. גיל החולים הממוצע עמד על 55 שנים, 28% מהם היו נשים.
החוקרים חילקו את המדגם לשתי תת-קבוצות: 58 חולים עם סוכרת ו-487 חולים ללא סוכרת, שלאחר מכן סווגו לפי רבעונים בהתאם לערכי HbA1c הבסיסיים. יעדי הסיום העיקריים כללו תמותה או צורך בהשתלת לב דחופה ותמותה מכל-סיבה לאחר שנתיים. לאחר שנתיים, 181 חולים עברו השתלת לב דחופה ונרשמו 180 מקרי תמותה.
בקרב חולים עם סוכרת, שיעורי ההישרדות ללא-אירועים לאחר שנתיים היו הגבוהים ביותר בחולים בשני הרבעונים העליונים של ערכי HbA1c.
בתת-קבוצה של חולים ללא-סוכרת, בחולים עם ערכי HbA1c של 5.7-6.0% שיעורי ההישרדות היו טובים יותר, אך ללא מובהקות סטטיסטית.
במדגם כולו, לאחר תקנון לגיל, מין, מדד מסת גוף ומקטע פליטה של חדר שמאל, עבור כל עליה של יחידה אחת בערכי HbA1c, נרשמה ירידה של 8% בסיכון לתמותה או צורך בהשתלה דחופה. בתת-קבוצה של חולים עם סוכרת, עבור כל עליה של יחידה אחת בערכי HbA1c, נרשמה ירידה של 15% בסיכון לתמותה או צורך בהשתלה דחופה.
ממצאים אלו מצטרפים לגוף העדויות הקטן בספרות הרפואית, המצביע על קשר מורכב בין איזון רמות הסוכר וההישרדות של חולים עם אי-ספיקת לב מתקדמת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!