ניתוח רטרוספקטיבי של נתונים מהעולם האמיתי הראה כי מתן יותר זריקות Anti-VEGF לאורך 5 שנים לטיפול בבצקת מקולרית משנית לחסימת וריד ברשתית היה קשור לשיפורים משמעותיים יותר בחדות הראייה.
המחקר כלל 3,511 עיניים מ-3,465 מטופלים עם חסימה של ענף של וריד הרשתית ו-3,568 עיניים מ-3,514 מטופלים עם חסימת מלאה או לפחות של מחצית מהוריד המרכזי של הרשתית. במהלך 6 החודשים הראשונים, עיניים עם חסימה של ענף של וריד הרשתית קיבלו בממוצע 4.3 זריקות Anti-VEGF, בעוד עיניים עם חסימה מלאה של הוריד המרכזי או מחציתו קיבלו 4.1 זריקות. תדירות הטיפולים ירדה בהמשך.
שינויים בחדות הראייה הראו שיפור ממוצע של 11.1 אותיות ETDRS (בדיקה המשמשת למדידת חדות הראייה של חולים הסובלים מראייה לקויה) עבור חסימה של ענף של וריד הרשתית ו-13.8 אותיות עבור חסימת הוריד המרכזי של הרשתית וחסימה של חצי מהוריד לאחר 3 חודשים מהזריקה, אשר ירד ל-8.3 ו-7.0 אותיות בחודש ה-60. ד”ר כריסטיאנה דינה, הכותבת הראשית, הסבירה “ראינו רווח ויזואלי מהיר ומשמעותי תוך 3 חודשים. התוצאות היו יציבות עד כ-18 חודשים, ואז החל לרדת. בקבוצת החסימה הורידית המרכזית של הרשתי, הרווח הויזואלי בשנה החמישית היה לפחות חצי ממה שהיה בהתחלה.”
החוקרים ציינו כי אלה שקיבלו פחות זריקות הראו פחות שיפור בחדות הראייה. קבוצות עם מספר זריקות גבוה יותר הראו תוצאות ויזואליות טובות יותר, מה שמדגיש את חשיבות הטיפול העקבי בשיפור הראייה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!