במאמר שפורסם בכתב העת American Journal of Cardiology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש המציעים מספר גורמי סיכון למוות לבבי פתאומי בחולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה שמור של חדר שמאל, בהם חסם הולכה מדרגה שלישית, חסם צרור הולכה שמאלי ומחלת כבד.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מוות לבבי פתאומי הינו הגורם המוביל לתמותה קרדיווסקולארית בחולי אי-ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור של חדר שמאל ותורם לרבע ממקרי התמותה באוכלוסייה זו. עם זאת, אין מידע רב אודות גורמים המנבאים את הסיכון למוות לבבי פתאומי את התוצאות לאחר האירוע הלבבי בחולים אלו.
החוקרים ערכו חיפוש במאגר Nationwide Inpatient Sample (שנים 2016-2017) לזיהוי מבוגרים שאושפזו עם אבחנה של אי-ספיקת לב ומקטע פליטה שמור. הם הוציאו מהמחקר חולים עם מצבים אקוטיים או כרוניים הכרוכים בסיכון גבוה למוות לבבי פתאומי (דוגמת אוטם לבבי חד, תסחיף ריאתי חד, סרקואידוזיס) והשלימו ניתוח סטטיסטי לזיהוי גורמים המנבאים מוות לבבי פתאומי.
מבין למעלה מ-2.9 מיליון אשפוזים, שיעורי מוות לבבי פתאומי עמדו על 1.48% (43,105 חולים). גיל החולים הממוצע בעת מוות לבבי פתאומי עמד על 72.3 שנים, מעט למעלה ממחציתם (55.8%) היו נשים.
מהנתונים עולה סיכון מוגבר למוות לבבי פתאומי בנוכחות חסם הולכה פרוזדורי-חדרי בדרגה 3 (יחס סיכויים של 5.95, רווח בר-סמך 95% של 5.31-6.67), חסם צרור הולכה שמאלי (יחס סיכויים של 1.96, רווח בר-סמך 95% של 1.72-2.25) ומחלת כבד (יחס סיכויים של 1.87, רווח בר-סמך 95% של 1.73-2.02) בחולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה שמור של חדר שמאל.
לאחר הוצאת חולים עם הוראה לא לבצע החייאה, בקבוצת החולים עם מוות לבבי פתאומי לעומת אלו ללא מוות לבבי פתאומי תועדו שיעורי תמותה גבוהים יותר (25.9% לעומת 1.6%), אירועי דמם מג’ורי (4.1% לעומת 1.7%), התערבות כלילית מילעורית (2.5% לעומת 0.7%) ותמיכה סירקולטורית מכאנית (1.2% לעומת 0.1%).
ממצאים אלו עשויים לסייע בזיהוי מטופלים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה שמור המצויים בסיכון גבוה למוות לבבי פתאומי. החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לזהות את הכלים הטובים ביותר לסיווג הסיכון למוות לבבי פתאומי בקרב חולי אי-ספיקת לב.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!