בהצהרה חדשה מזהיר ה- American Heart Association (AHA) שחולים במחלות כלייה כרוניות מהווים את האוכלוסיה בסיכון הגבוה ביותר ללקות במחלות קרדיו-וסקולריות.
החוקרים ציינו שהשכיחות של ארוע לבבי איסכמי בכלל האוכלוסיה היא בין 8-13%.לעומת זאת השכיחות בקרב חולים עם המודיאליזה או דיאליזה פריטונאלית היא כ- 40%.
שכיחות היפרטרופיה של חדר שמאל בכלל האוכלוסיה היא כ- 20% ואילו בקרב חולי הכלייה כ- 75%.
יתר על כן, אי ספיקת לב ששכיחותה באוכלוסיה הכללית היא בין 3-6%, בחולי הדיאליזה השעור שלה מגיע עד ל- 40%.
עפ”י החוקרים לחולים אלו יש גורמי סיכון “מסורתיים” וכאלו שאינם.גורמי הסיכון המסורתיים הם אלו המופיעים במחקר Framingham וכוללים את גיל החולה, סכרת, יל”ד סיסטולי וכיו”ב.
גורמי הסיכון הלא מסורתיים הם: היפרהומוציסטאינוריה, סטרס חימצוני, דיסליפידמיה, עלייה במרקרים של דלקת ובעיה במטבוליזם של סידן ופוספט.
במחקר של ה- National Kidney Foundation ב- 1998 נמצא שהתמותה ממחלות לב גבוהה פי 10-30 בקרב חולי כלייה בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
הכותבים סיכמו שמחלת כלייה, בין אם היא מופיעה כפרוטאינוריה או כירידה בקצב הסינון הגלומרולרי, היא למעשה גורם סיכון עצמאי לתוצאה של מחלות הלב. הם הוסיפו שממצאים אלו תומכים בהחלטה של ה- National Kidney Foundation להכניס את חולי הכלייה הכרוניים לקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר לארועים קרדיו-וסקולרים.
הכותבים המליצו שכל חולה לב יעבור בדיקות של תפקודי כליה, שיכללו, עבור חולים בסיכון גבוה, בדיקת יחס אלבומין לקריאטינין, או יחס כמות פרוטאין כללית לקריאטינין וכן יוערך קצב הסינון הגלומרולרי .
Circulation 2003; 108: 2154-2169
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!