(Bypass Angioplasty Revascularization Investigation).
מחקר הבארי היה מחקר רנדומלי רב מרכזי שבדק את התוצאות לטוח ארוך של ניתוח מעקפים (914 חולים) לעומת אנגיופלסטיה (915 חולים) בחולים עם מחלה כלילית ותעוקת חזה קשה. למחקר המקורי גויסו חולים בשנים 1988 עד 1991. ההשרדות בחיים לאחר 5 שנות מעקב היתה 86.3% בקבוצת האנגיופלסטיה לעומת 89.3% בקבוצת ניתוח המעקפים עם p=0.19 מובהקות.
המאמר הנוכחי מסכם את התוצאות לאחר 7 שנות מעקב, תוך דגש על ההבדלים בין החולים עם וללא סוכרת.
שיעור של 77% מהחולים שהשתתפו במחקר סיימו מעקב בן 7 שנים.
שיעור של 80.9% מהחולים בקבוצת האנגיופלסטיה לעומת 84.4% מהחולים בקבוצת ניתוח המעקפים נשארו בחיים לאחר 7 שנים, בדרגת מובהקות של p=0.043 .
מתוך 353 החולים עם סוכרת מטופלת בגיוס, 55.7% מאלו שעברו רנדומיזציה לאנגיופלסטיה לעומת 76.4% מאלו שעברו רנדומיזציה לניתוח מעקפים, נשארו בחיים, עם דרגת מובהקות של p=0.0011 .

לעומת זאת, לא היה הבדל בהישרדות בין קבוצת האנגיופלסטיה
(שיעור של 86.8%) לבין קבוצת ניתוח המעקפים (86.4%), בקרב 1476 החולים ללא סוכרת (p=0.716 מובהקות) .
בקרב 140 החולים הסוכרתיים, אלו שעברו רנדומיזציה לניתוח מעקפים וקיבלו מעקף עורקי אחד לפחות (ראה סוגריים) שיעור של 83.2% נשארו בחיים לאחר 7 שנים.
(Internal Mammary Artery (IMA) graft)

לעומת זאת רק 54.5% מ-33 החולים עם סוכרת שעברו ניתוח מעקפים שכלל מעקפים ורידים בלבד ללא IMA, ו- 55.5% מ- 170 החולים הסוכרתיים שעברו אנגיופלסטיה נשארו בחיים.
בקרב החולים ללא סוכרת לא היה הבדל בהישרדות בין אלו שעברו ניתוח מעקפים שכלל השתלת IMA (שיעור של 86.5%) לבין אלו שעברו ניתוח מעקפים ללא IMA (שיעור של 85.2% ) או אנגיופלסטיה (שיעור של 86.8%).
לאחר 7 שנים 73.5% מקבוצת האנגיופלסטיה לעומת 75.3% מקבוצת ניתוח המעקפים היו חופשיים ממוות או מאוטם עם גלי Q, ברמת מובהקות של p=0.46.
בקרב החולים הסוכרתיים, הישרדות ללא אוטם עם גלי Q היתה 65.2% בקבוצת ניתוח המעקפים לעומת רק 50.0% בקבוצת האנגיופלסטיה, ברמת מובהקות של p=0.049 .

בניגוד לכך, בקרב החולים ללא סוכרת לא היה הבדל בשיעורי ההשרדות ללא אוטם עם גלי Q בין קבוצת האנגיופלסטיה (78.9%) וקבוצת ניתוח המעקפים: שיעור השרדות של 77.8% בדרגת מובהקות של p=0.57.

יותר חולים בקבוצת האנגיופלסטיה (59.7%) נזקקו לרווסקולריזציה חוזרת מאשר בקבוצת ניתוח המעקפים (13.1%, p<0.001). ההבדל נזקף לשיעור גבוה יותר של רווסקולריזציה בקבוצת האנגיופלסטיה במשך השנה הראשונה למעקב. לאחר מכן, בשנה השניה עד לשביעית, שיעור הרווסקולריזציה היה דומה בין הקבוצות. בשנה השביעית 5.0% מהחולים בקבוצת ניתוח המעקפים לעומת 5.7% מהחולים בקבוצת האנגיופלסטיה עברו רווסקולריזציה חוזרת.
במשך 7 שנות המעקב 35.5% מהחולים בקבוצת האנגיופלסטיה לעומת שיעור של 1.7% בלבד בקבוצת ניתוח המעקפים, נזקקו לניתוח מעקפים.
שיעור של 37.3% ו- 12.1% בלבד, בהתאמה, נזקקו לאנגיופלסטיה.

בקרב החולים שעברו רנדומיזציה לניתוח מעקפים, לא היה הבדל בשיעור הרווסקולריזציה בין החולים הסוכרתיים (11.1%) והלא-סוכרתיים (13.5%), בדרגת מובהקות של p=0.45
בניגוד לכך, בקרב החולים שעברו רנדומיזציה לאנגיופלסטיה, שיעור הרווסקולריזציה החוזרת היה גבוה יותר בקרב הסוכרתיים (69.9%) מאשר בקרב הלא-סוכרתיים (57.8%)(p=0.008). בקרב החולים שעברו רנדומיזציה לאנגיופלסטיה, 48% מהסוכרתיים לעומת 33.3% מהלא סוכרתיים עברו ניתוח מעקפים עם מובהקות של p=0.014
מסקנות ומשמעויות קליניות:
מחקר הBARI הראה שניתוח מעקפים עדיף על פני אנגיופלסטיה בחולים עם מחלה כלילית מפושטת ותעוקת חזה חמורה, בעיקר בחולים עם סוכרת. לא היה הבדל בתמותה בין שתי הגישות בקרב החולים ללא סוכרת. יותר חולים שעברו רנדומיזציה לאנגיופלסטיה נזקקו לפעולות רווסקולריזציה חוזרות, בעיקר חולים עם סוכרת. ניתוח מעקפים היה עדיף בחולים עם סוכרת רק כאשר כלל השקת מעקף עורקי (IMA) מתאים.
לא ברור עם היתרון של ניתוח מעקפים על פני אנגיופלסטיה בחולים סוכרתיים תקף גם היום לאור השיפור בטכניקות ההתערבות באנגיופלסטיה (השתלת תומכים (STENTS), תכשירים נוגדי גליקופרוטאין IIb/IIIa, וכו’).
The BARI Investigators. Seven-year outcome in the Bypass Angioplasty Revascularization Investigation (BARI) by treatment and diabetic status. J Am Coll Cardiol 2000;35:1122-1129.

למאמר המקורי