טיפול במעכבי תעלות מימן עשוי להשפיע על התגובה לטיפול ב-Infliximab (רמיקד) בחולים עם מחלת מעי דלקתית, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה חדשה שפורסמו בכתב העת Gut.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות משתתפים בחמישה מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת מבוגרים עם מחלת מעי דלקתית בדרגה בינונית-עד-חמורה, אשר טופלו ב-Infliximab; 889 מהם נטלו טיפול במעכבי תעלות מימן ו-149 לא נטלו טיפול בתרופות אלו.
מהנתונים עלה כי בקרב מטופלים במעכבי תעלות מימן תועד סיכוי נמוך משמעותית להשגת הפוגה לאחר 30 שבועות של טיפול ב-Infliximab (יחס סיכויים של 0.45, p<0.001).
לאחר ניתוח PSM (Propensity Score Matching) ותקנון להבדלים במאפייני הבסיס של החולים שיעורי ההפוגה לאחר 30 ימים עמדו על 30% בקרב מטופלים במעכבי תעלות מימן, בהשוואה ל-49% בקרב חולים שלא קיבלו טיפול בתרופות אלו. שיעורי ההפוגה לאחר 54 שבועות היו גם כן נמוכים יותר בקרב מטופלים במעכבי תעלות מימן (40% לעומת 62%, p<0.001). הקשר היה מובהק סטטיסטית בכלל החולים יחדיו ובפרט בחולים עם מחלת קרוהן.
עוד מדווחים החוקרים כי מטופלים במעכבי תעלות מימן היו בסיכון גבוה יותר לאשפוז (15% לעומת 8%, p=0.007).
החוקרים מסבירים כי חומצת הקיבה מספקת מחסום אנטי-מיקרוביאלי טבעי ועיכוב מחסום זה עם מעכבי תעלות מימן לווה בסיכון מוגבר לגסטרואנטריטיס על-רקע זיהום. עם זאת, במחקר הנוכחי שיעורי גסטרואנטריטיס לא היו שונים משמעותית בין מטופלים במעכבי תעלות מימן ואלו שלא נטלו טיפול בתרופות אלו.
טיפול במעכבי תעלות מימן עשוי גם להשפיע על תפקוד מערכת החיסון ולעודד שינויים בהרכב המיקרוביום במערכת העיכול, מגנונים העשויים להשפיע על שיעורי ההפוגה בחולים אלו.
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר תומכים במשנה זהירות במתן טיפול במעכבי תעלות מימן לחולים עם מחלת מעי דלקתית.
Gut, online December 18, 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!