בחולי פסוריאזיס רמות גבוהות יותר של נגעים טרשתיים עתירי-ליפידים, לא-מסוידים, בהשוואה לחולים עם היפרליפידמיה בגיל מבוגר בעשר שנים או מתנדבים בריאים תואמים בגיל ומין, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Circulation. מהמחקר הפרוספקטיבי, תצפיתי, עלה עוד כי שכיחות נגעים טרשתיים בסיכון גבוה הייתה גבוהה יותר בחולי פסוריאזיס, בהשוואה למתנדבים בריאים.

החוקרים גייסו שלושה מדגמים של משתתפים, כולל 105 חולי פסוריאזיס (גיל ממוצע של 50.2 שנים), 100 חולים עם היפרליפידמיה המתאימים לטיפול בסטטינים תחת הנחיות ה-NCEP-ATP III (גיל ממוצע של 61.2 שנים) ו-25 מתנדבים בריאים ללא פסוריאזיס או מחלות דלקתיות אחרות (גיל ממוצע של 47.7 שנים).

הסיכון הקרדיווסקולארי לפי מדד Framingham Risk Score ו-ASCVD (Atherosclerotic Cardiovascular Disease) היה דומה בחולי פסוריאזיס ובמתנדבים בריאים, וגבוה יותר משמעותית בחולים עם היפרליפידמיה.

מבדיקת CCTA (Coronary Computed Tomography Angiography) עלה כי בחולי פסוריאזיס, למרות שהיו צעירים יותר בכעשר שנים ובסיכון נמוך יותר מחולי היפרליפידמיה, תועד עומס גבוה יותר של נגעים טרשתיים לא-מסויידים ושכיחות דומה של נגעים בסיכון גבוה (34% לעומת 38%).

בהשוואה למתנדבים בריאים, בחולי פסוריאזיס תועד עומס נגעים טרשתיים גדול יותר (1.22 לעומת 1.04) וכן עומס נגעים טרשתיים לא-מסוידים (1.18 לעומת 1.03). השכיחות של נגעים בסיכון גבוה היתה גדולה פי שש לאחר תקנון למשתנים שונים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולי פסוריאזיס סיכון דומה למחלה כלילית כמו חולי היפרליפידמיה מבוגרים בעשר שנים. לכן, בחולים צעירים אלו יש מקום להשלים בדיקת סקר מוקדם יותר למחלות לב וכלי דם ולהדריך אותם באשר לסיכון הנ”ל.

החוקרים עקבו אחר מדגם של 50 חולי פסוריאזיס במשך שנה אחת והשלימו בדיקות דם חוזרות, הערכה של חומרת המחלה העורית ובדיקת CCTA בתום תקופה זו. שיפור במחלה העורית נקשר באופן מובהק עם ירידה בעומס הנגעים הטרשתיים בעורקים הכליליים ונגעים לא-מסוידים. בחולים עם תגובה קלינית לטיפול תועד עוד שיפור בסמני דלקת, בהשוואה לאלו שלא הגיבו לטיפול, גם לאחר תיקון הסיכון למשתנים שונים. הם קוראים להשלים מעקב ארוך יותר על-מנת לקבוע אם ההשפעה נותרת לאורך זמן.

Circulation 2017

לידיעה במדסקייפ