בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD או Chronic Obstructive Pulmonary Disease) יציבה ודה-סטורציה מתונה במנוחה או במאמץ, אין תועלת לטיפול ארוך-טווח בתוספי חמצן, כך עולה מתוצאות מחקר אקראי חדש, שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי התועלת של טיפול בחמצן בחולים עם מחלת ריאות חסימתית-כרונית יציבה, עם דה-סטורציה מתונה בלבד במנוחה או במאמץ, לא הייתה ידועה עד כה. בתחילה, החוקרים תכננו לבחון אם טיפול ארוך-טווח בתוספת חמצן יוביל להארכת משך ההישרדות, בהשוואה לאי מתן טיפול בחמצן, בחולים עם COPD יציבה עם דה-סטורציה מתונה במנוחה (ריוויון חמצן 89-93%). לאחר שבעה חודשים והקצאה אקראית של 34 חולים, נערך שינוי בתכנית המחקר להכללת חולים עם מחלה יציבה ודה-סטורציה מתונה במאמץ (במהלך מבחן הליכה בשש דקות, ריוויון חמצן של 80% ומעלה למשך 5 דקות ומעלה ופחות מ-90%  למשך לפחות 10 שניות) ולשלב את הזמן עד לאשפוז ראשון מכל-סיבה בתוצא העיקרי המשולב החדש.

החולים חולקו באקראי לטיפול ארוך-טווח בתוספת חמצן (קבוצת התערבות) או ללא טיפול ארוך-טווח בחמצן (קבוצת ביקורת).

מדגם המחקר כלל 738 חולים מ-42 מרכזים, שהיו במעקב במשך 1-6 שנים. בניתוח זמן-עד-אירוע, החוקרים לא זיהו הבדל מובהק בין שתי הקבוצות בזמן עד לתמותה או עד לאשפוז ראשון (יחס סיכון של 0.94, p=0.52), או בשיעור כלל האשפוזים (יחס שיעורים של 1.01), התלקחויות COPD (יחס שיעורים של 1.08) ואשפוזים על-רקע COPD (יחס שיעורים של 1.08) ואשפוזים על-רקע COPD (יחס שיעורים של 0.99). החוקרים לא מצאו הבדלים עקביים בין הקבוצות במדדי איכות חיים, תפקודי ריאות ומרחק הליכה בשש דקות.

בחולים עם מחלת ריאות חסימתית-כרונית יציבה ודה-סטורציה מתונה במנוחה או על-רקע מאמץ, תוספת חמצן לא הובילה להארכת משך הזמן עד להישרדות או אשפוז ראשון או לתועלת ממושכת בתוצאים אחרים.

N Engl J Med 2016; 375:1617-1627

לידיעה במדסקייפ