על-פי דיווח שפורסם לאחרונה, נראה שהפרעות אוטו-אימוניות מסוימות מגדילות את הסיכון לחלות בלימפומת non-Hodgkin (או NHL).

אחת החוקרות, ד”ר Smedby, מסבירה בראיון כי נראה שדלקת מפרקים ראומטואידית, סינדרום Sjogren, זאבת מערכתית, מחלת צליאק וכמה הפרעות נוספות שלא נכללו במחקר הנוכחי, אך לא כל ההפרעות האוטו-אימוניות והדלקתיות, קשורות לסיכון מוגבר לחלות בלימפומה. היא מוסיפה כי סביר שדלקת חמורה וממושכת היא גורם מפתח העומד מאחורי העליה בסיכון.

החוקרים השתמשו במחקר ה-Scandinavian Lymphoma Etiology (או SCALE) בכדי להעריך את הקשר בין כמה הפרעות אוטו-אימוניות ודלקתיות כרוניות לבין הסיכונים ללקות ב-NHL באופן כללי, הסיכונים ללקות באחד מתת-הסוגים הגדולים של NHL, ולמיקום האנטומי של הגידולים.

האבחנה של דלקת מפרקים ראומטואידית נקשרה לסיכון מוגבר יחסי של 50% להתפתחות NHL, במיוחד לימפומות מסוג diffuse large B-cell ו-lymphoplasmacytic. הסיכון היה מוגבר באופן מובהק סטטיסטית רק בקרב נבדקים שבהם נדרש מתן טיפול מדכא חיסון.

סינדרום Sjgren ראשוני העלה פי 6 את הסיכון הכללי להופעת NHL, עם עליות מובהקות סטטיסטית בסיכון ללימפומות מסוג diffuse large B-cell ו-marginal zone.

זאבת מערכתית נקשרה לסיכון מוגבר פי 4.6 לחלות ב-NHL באופן כללי, ולסיכון מוגבר פי 6 להופעת לימפומת diffuse large B-cell. מחלת צליאק נקשרה לסיכון מוגבר פי 3 להופעת לימפומת diffuse large B-cell ולסיכון מוגבר פי כמעט 20 לחלות בלימפומת תאי T.

החוקרים מסבירים כי הסיכונים המוגברים לחלות ב-NHL במצבים אלה אינם קשורים לטיפול, אלא לגורמים הקשורים לחומרת המחלה ולתנועה האנטיגנית.

מחלת מעליים דלקתית, סוכרת, סרקואידוזיס וספחת לא נקשרו לסיכון הכללי לחלות ב-NHL.

ד”ר Smedby מסבירה כי ממצא חשוב וחדשני במחקר זה הינו שכל 4 ההפרעות שנקשרו לסיכון מוגבר לחלות בלימפומה קשורות בעיקר לתת-סוג אחד של לימפומה, לימפומת ה-diffuse large B-cell. היא מציינת כי הדבר מרמז על הימצאות מנגנונים פתוגנטיים שכיחים, לדוגמא גירוי אנטיגני כרוני.

ד”ר Smedby מסכמת כי חשוב שרופאים יזכרו שקיימת עליה בסיכון בקרב חולים אלה וכי יש לפתח שיטה לזיהוי החולים הסובלים מהפרעות אלה ומצויים בסיכון המירבי להתפתחות לימפומה.

לידיעה במדסקייפ

J Natl Cancer Inst 2006;98:51-60.

<!–

–>