המחקר שהוצג ב- ACCP השווה בין 323 חולים שהיו רפרקטורים לטיפול ל-12,070 נבדקי ביקורת.
החולים, בגילאים 12-70 שנה, סבלו מרינוסינוסיטיס הלווה בשיעול עיקש, חסימה חמורה של דרכי האוויר כפי שנמדדה באמצעות ספירומטריה, ושיא זרימה נמוך. כמו כן הם ביקרו בעבר במחקר חירום ו/או אושפזו.
הנבדקים קיבלו הנחיות כיצד לקבל רישומי שיא זרימה, שימוש בסטרואידים נזלים, תרופות ברונכיאליות בשאיפה ואינהלציות. הנבדקים לקחו סטרואידים נזלים כל יום למשך 4 שבועות.
שליש מביקורי הרופאים הם בשל רינוסינוסיטיס כרוני, ציינו החוקרים. כל מה שנכנס לריאות יוצא דרך האף קודם כל. אסתמה תמיד מתחילה עם רינוסינוסיטיס, ושיעול הוא הסימפטומים העיקרי. הסימפטומים נמצאים בסינוסים לכמה שבועות עד שהם מגיעים לחזה.
החולים אולי לא יודעים שעליהם למדוד שיא זרימה כמה פעמים ביום בכדי לקבוע דרגת חסימת דרכי האוויר. בדיוק כמו שסכרתיים בודקים את רמת הסוכר.
רוב החולים (93.2%) קיבלו mometasone, ו-6.8% קיבלו fluticasone. במונחי חסמי H1, כ-97.7% קיבלו desloratadine, ו-3.2% קיבלו loratadine. כ-30% מהחולים קיבלו montelukast.
מתוך 176 חולים שטופלו ב-2004, 2 אושפזו. ב-2003, חולה אחד אושפז. החוקרים העריכו כי הירידה במקרי האישפוז חסכה 3 מיליון דולר בשנה, וציינו כי מספר האישפוזים באוכלוסיית הביקורת היה 1,937 לשנה.
ירידה ברישומי שיא זרימה מהווה סמן לחסימה אפשרית בדרכי האוויר, ואפשר להתחיל טיפול מוקדם יותר אם יש מדד אובייקטיבי לחסימה.
הרבה פעמים יש ירידה בתיפקוד לפני שהסימפטומים מופיעים. מדידה של שיא זרימה תתן מושג לגבי המצב. התחלת טיפול בקורטיקוסטרואידם נזלים או סטרואידים בשאיפה או תרופות נגד אסתמה יכול למנוע החרפת סימפטומים.
CHEST 2005: Poster 174. Presented Nov. 2, 2005
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!