חוקרים מניו-זילנד מדווחים כי לא נראה שוריאציה גנטית באדרנו-רצפטור של ביתא-2 (ה-ADRB2) משפיעה על התגובה האקוטית בהרחבת סימפונות במתן טיפול באמצעות אגוניסט ביתא-2 בשאיפה בחולי אסתמה.
החוקרים מציינים כי בעבר דווח על קשר מובהק בין הפלוטיפ ה-ADRB2 לבין התגובה המיידית למתן אגוניסט ביתא-2. אולם, התוצאות לא היו עקביות.
בכדי לחקור את הנושא, מדדו החוקרים את תגובת הרחבת הסימפונות בקרב 161 אסמתיים שידוע שמצויים בהם כמה מההפלוטיפים והגנוטיפים השכיחים ביותר של ADRB2. החוקרים ניסו להמנע מהשפעה מבלבלת של הטיפול הנוכחי באסתמה באמצעות הפסקת מתן הטיפול באגוניסטי ביתא-2 ובקורטיקוסטרואידים בשאיפה לפני ביצוע ההערכה של החולים.
שינויים ספירומטיים נצפו 20 דקות לאחר מתן מנה יחידה של albuterol במינון של 2.5 מ”ג באמצעות נבולייזר. לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בתגובות הרחבת הסימפונות, שנבדקו על-פי אחוז השינוי בתפקוד הריאות (FEV1), ביחס לכל אחד מההפלוטיפים או הגנוטיפים העיקריים של ADRB2.
כאשר ההשוואות נערכו על-פי ההפלוטיפים או רק עבור מקרים נבחרים של פולימוריפיזים בנוקלאוטיד יחיד לא הצליחו החוקרים למצוא קשר ברור בין גנוטיפ/הפלוטים לבין תגובת הרחבת הסימפונות.
אולם, מדגישים החוקרים, העדר הימצאות קשר בין גנוטיפ/הפלוטיפ ADRB2 לבין שינויים אקוטיים בפתיחת דרכי האוויר במתן טיפול באמצעות אגוניסט ביתא-2 במחקר זה איננו שולל את החשיבות הפוטנציאלית של הפקרמקו-גנטיקה של ADRB2 בקביעת התוצאה כאשר תרופות ממשפחת אגוניסטי הביתא-2 ניתנות באופן קבוע.
Am J Respir Crit Care Med 1005;172:700-703.
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!