החוקרים בדקו 19 מאגרי מידע אלקטרונים מ-1995 עד 2003 למחקרים הומיאופתים אקראים. מחקרים ברפואה קונבנציונלית נבחרו באקראי והותאמו למחקרים הומאיפתים.

מכל קבוצה היו 110 מחקרים, עם ממוצע של 65 חולים בכל אחד.

יחסי הסיכון לרוב המחקרים הראו על השפעה מועליה של הטיפול. מחקרים קטנים יותר הראו יותר יתרונות טיפול לעומת מחקרים גדולים, כמו כן מחקרים עם מתודולוגיה באיכות נמוכה יותר (אלו ללא אקראיות מתאימה או אנליזה שאינה מבוססת על intention to treat)

החוקרים ערכו אנליזה בנפרד של המחקרים הגדולים (אלו עם טעויות סטנדרט ברביעון התחתון) ומתודולוגיה באיכות גבוהה. מטה-אנליזה להערכת יחסי סיכון, עם אלו של פחות מ-1.0 המצביע על השפעה מועילה של הטיפול. נכללו 8 מחקרים הומיאופתים ו-6 מחקרים קונבנציונלים.

האנליזה חשפה יחסי סיכון של 0.88 להומיאופתיה ו-0.58 לרפואה קונבנציונלית. כולל המחקרים הגדולים, יחסי הסיכון היו 0.96 ו-0.67.

החוקרים ציינו כי כאשר האנליזה היתה מוגבלת למחקרים גדולים באיכות גבוהה לא היתה הוכחה משמעותית כי הומיאופתיה היתה יעילה מפלצבו, כאשר לרפואה הקונבנציונלית נשארה ההשפעה המשמעותית.

במאמר מערכת תהו הכותבים האם מטה-אנליזה סטטיסטית יכולה לפתור את הבעיה כי יתכן ומחקרים אקראיים סיפקו תשובה לא נכונה. ההוכחה האולטימטיבית היא כי המדע מתקדם בשינוי המציאות: ברפואה אלופתית באמצעות מניעה, הקלה וריפוי מחלות ביעילות גבוהה אף יותר.

עורכי ה-Lancet ציינו כי הזמן לאנליזות סלקטיביות, דיווחי ביאס או השקעה במחקר להנצחת הויכוח בין הומיאופתיה לעומת אלופתיה, עבר. כיום הרופאים צריכים להיות אמיצים וכנים עם המטופלים לגבי יתרונות וחסרונות של הומיאופתיה, ועם עצמם לגבי הכשלונות של רפואה מודרנית בכדי לענות על צרכי המטופל לטיפול אישי.

Lancet 2005;366:690-692,726-732

לידיעה במדסקייפ

הערת מערכת: למרות המחקר והסערה שכבר מתחוללת בתקשורת הארצית, יש להניח שמטופלים רבים ימשיכו לעשות שימוש בתרופות הומופאתיות…כל עוד המטופל חש שהטיפול עוזר לו, נראה שפחות מעניין אותו, ובצדק, מהו בדיוק מנגנון הפעולה המסייע…בעניין זה התקיים אצלנו דיון ער לאחרונה בעקבות מאמר שפורסם בהארץ ע”י פרופ’ מוזס.

לקישור

<!–

–>