בקרב חולים עם הפרעה בי פולרית המתחילים טיפול עם lamotrigine, היארעות פריחה נמוכה יותר כשטיטרציית התרופה איטית והחולים מונחים לנקוט זהירות, על פי חוקרים מאונ’ סטנפורד.
בגיליון מאי של Journal of Clinical Psychiatry, ד”ר טרנס קטר ושותפיו מתארים את גישתם במניעת פריחה בקרב 100 חולים בי פולרים במהלך תחילת נטילת למוטריג’ין.
למשך שלושת החודשים הראשונים לטיפול, החולים נמנעו מתרופות חדשות ומספר מאכלים, קוסמטיקה, מרככים, דאודורנטים, דטרגנטים, ומרככי בד. כמו כן נמנעו מכוויות שמש ורעל של קיסוס או אלון.
טיפול למוטריג’ין לא החל בטווח של שבועיים מפריחה, סימדרום וירלי או חיסון.
הטיטרציה היתה הדרגתית יותר מההמלצות בעלון לרופא. אלו שלא לקחו מעוררי אנזימים או מעכבי אנזימים החלו ב-25 מ”ג ליום לשבועים. עלייה ל-50 מ”ג למשך שבועיים, ואז עלייה של 25 מ”ג ליום כל שבוע כפי שנדרש ונסבל. מינון המטרה היה 200 מ”ג ליום, וניתן להעלותו בהדרגה עד 500 מ”ג ליום.
89 חולים השלימו את 3 חודשי הטיפול עם מינון קבוע ממוצע של 94 מ”ג ליום לאלו שלקחו divalproex ו-178 מ”ג ליום לאלו שלא לקחו divalproex.
אך אחד מהחולים לא פיתח פריחה רצינית, בעוד ש-5 פיתחו פריחה שפירה. הפריחה הפסיקה לאחר הפסקת הטיפול ב-3 חולים, ובשניים אשר המשיכו עם התרופה.
מתוך החמישה שפיתחו פריחה, 2 לא עקבו אחר ההזהרות הדרמטולוגיות.
אחוז הפריחה השפירה שנצפה היה נמוך יותר משכיחות של 10% במחקרים קלינים אחרים. עם זאת, לא נית לקבוע את התרומה היחסית של אזהרות דרמטולוגיות וטיטרציה איטית.
J Clin Psychiatry 2005;66:642-645
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!