טיפול בתרופות ממשפחת חסמי תעלות סידן מלווה בעליה של 39% בסיכון לגלאוקומה, כמו גם שכבת רשתית פנימית דקה יותר, כך עולה מנתונים ממאגר UK Biobank שפורסמו בכתב העת JAMA Ophthalmology. החוקרים לא זיהו קשר בין הטיפול בתרופות אלו ובין לחץ תוך-עיני, רמז לכך שישנה מעורבות של מנגנונים אחרים התורמים להתפתחות המחלה העינית.
מדגם המחקר כלל 427,840 מבוגרים בגילאי 37 עד 73 שנים ונועד לבחון את הקשר בין טיפול בחסמי תעלות סידן ובין גלאוקומה, לחץ תוך-עיני, או הידדקות שכבת רשתית פנימית לפי בדיקת OCT. מכלל החולים שנכללו במדגם, 7.8% טופלו בחסמי תעלות סידן, מהם 89% סבלו מיתר לחץ דם.
מהנתונים עולה כי טיפול בחסמי תעלות סידן לווה בעליה של 39% בסיכון לגלאוקומה (יחס סיכויים של 1.39, רווח בר-סמך 95% של 1.14-1.69) לאחר תקנון למצב סוציו-אקונומי, נתונים רפואיים, אנתרופומטריים ואורחות חיים. תכשירים אחרים לאיזון יתר לחץ דם, כולל משתנים, מעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין וחסמי ביתא, לא נקשרו עם הסיכון לגלאוקומה.
החוקרים בחנו שני מדדים של שכבת רשתית פנימית: שכבת mGCIPL (או Macular Ganglion Cell-Inner Plexiform Layer) ושכבת mRNFL (או Macular Retinal Nerve Fiber Layer). הממצאים הצביעו על קשר בין טיפול בחסמי תעלות סידן ובין שכבת mGCIPL דקה יותר (-0.34 m, רווח בר-סמך 95% של 0.54- עד 0.15-) ו-mRNFL (-0.16 m, רווח בר-סמך 95% של 0.3- עד 0.02- ).
ברמת האוכלוסייה, ההשפעות על mGCIPL ו-mRNFL היו דומות להבדל ממוצע בין המשתתפים המקביל להבדל בארבע שנות גיל.
לא זוהה קשר בין טיפול בחסמי תעלות סידן ובין לחץ תוך-עיני והחוקרים כותבים כי מכאן ניתן להסיק כי ההשפעה של מעכבי תעלות סידן על הסיכון לגלאוקומה אינה דרך מנגנון השפעה על לחץ תוך-עיני. עם זאת, הם מודים במגבלות המחקר וכי ייתכן וישנם נתונים חסרים המונעים הבנה מלאה של ההשפעה של חסמי תעלות סידן על לחץ תוך-עיני.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על קשר בין טיפול בחסמי תעלות סידן ובין סיכון מוגבר משמעותית לגלאוקומה, ללא השפעה של הטיפול התרופתי על לחץ תוך-עיני. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה להבין את המנגנונים הביולוגיים בבסיס הקשר בין טיפול בתרופות אלו והמחלה העינית.
JAMA Ophthalmol, Sep 2023
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!