חומרת דום נשימה בשינה מנבאת את הסיכון למיקרו-דימומים במוח

מקור: JAMA Netw Open

מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open עולה כי דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה בינונית-עד-חמורה מלווה בסיכון גבוה כפליים למיקרו-דימומים מוחיים לאורך מעקב של כשמונה שנים, בהשוואה למבוגרים בגיל העמידה ובגיל מתקדם יותר ללא הפרעת הנשימה בשינה, גם לאחר תקנון לסטטוס APOE-ε4.

החוקרים בחנו את הנתונים ממחקר Korean Genome and Epidemiology Study עם למעלה מ-1,400 משתתפים (גיל ממוצע של 58 שנים, 53% נשים) שהשלימו בדיקת שינה בביתם וכן בדיקת MRI של המוח (2011-2014) עם מעקבים לאחר ארבע ושמונה שנים.

המשתתפים סווגו כדלקמן: ללא דום נשימה בשינה (0-4.9 אירועים בשעה, 812 משתתפים), דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה קלה (5-14.9 אירועים בשעה, 436 משתתפים), בינונית-עד-חמורה (15 אירועים ומעלה בכל שעה, 193 משתתפים).

התוצאים שנבחנו כללו את הסיכון היחסי להיארעות מיקרו-דימומים מוחיים במהלך המעקב. ערפלנים אפשריים כללו גיל, מין, מדד מסת גוף, פעילות גופנית, הרגלי עישון וצריכת אלכוהול. ניתוחי רגישות הושלמו לאחר הוצאת 21 משתתפים עם היסטוריה של טיפול ב-CPAP ועם תקנון נוסף לסטטוס APOE-ε4.

ההיארעות המצטברת של מיקרו-דימומים מוחיים לאחר שמונה שנים הייתה גבוהה יותר במשתתפים עם דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה בינונית-עד-חמורה (7%), לעומת אלו עם הפרעה קלה (3%) או ללא דום נשימה חסימתי בשינה (3%).

לאחר תקנון לכלל הערפלנים, בקרב אלו עם דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה בינונית-עד-חמורה תועד סיכון מוגבר משמעותית למיקרו-דימומים מוחיים לאחר שמונה שנים (סיכון יחסי של 2.1, p=0.02) לעומת אלו ללא הפרעת הנשימה בשינה. דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה קלה לא לווה בסיכון מוגבר למיקרו-דימומים מוחיים לאחר 4 שנים או 8 שנים.

הוצאת מטופלים ב-CPAP לא הובילה לשינוי התוצאות. גם לאחר תקנון לסטטוס APOE-ε4, הקשר בין דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה בינונית-עד-חמורה ובין סיכון מוגבר למיקרו-דימומים מוחיים נותר על כנו (סיכון יחסי של 2.9, p=0.01).

החוקרים מסכמים וכותבים כי למיטב ידיעתם, זהו המחקר הראשון שבחן את הקשר בין דום נשימה חסימתי בשינה ובין היארעות מיקרו-דימומים מוחיים לאורך זמן. מאחר והפרעת הנשימה בשינה הינה גורם סיכון הפיך, הממצאים מרמזים כי יש לשקול טיפול במקרים של הפרעה בדרגה בינונית-עד-חמורה למניעת מיקרו-דימומים מוחיים, אירועים מוחיים ודמנציה.

JAMA Netw Open, Oct 28, 2025

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

החלפת טיפול מאספירין כטיפול בודד לאחר שבץ מוחי לא־תסחיפי: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה של רשת

החלפת טיפול מאספירין כטיפול בודד לאחר שבץ מוחי לא־תסחיפי: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה של רשת

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|29/09/2026

המחקר הנוכחי נועד לבחון מהי האסטרטגיה הטיפולית היעילה ביותר עבור חולים אלו: האם להמשיך עם אספירין, לעבור לנוגד טסיות אחר (כמו קלופידוגרל), או להוסיף תרופה נוספת לטיפול משולב (DAPT)?

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|25/09/2026

הטיפול בשבץ איסכמי עם ליבת שבץ גדולה (Large Ischemic Core) מעורר דיון רב בשנים האחרונות. המחקר בחן כיצד נוכחות של “אי התאמה” (Mismatch) – כלומר פער בין אזור המוח שכבר ניזוק באופן בלתי הפיך לבין אזור המוח שעדיין ניתן להצלה (Penumbra) – משפיעה על סיכויי ההחלמה של המטופל לאחר צנתור מוח, והאם חשיבות הפער הזה משתנה ככל שחולף הזמן מתחילת התסמינים

כיווץ כלי דם (וזוספאזם) במהלך טיפול אנדו־ווסקולרי בשבץ איסכמי: גורמים קשורים, השפעה על תוצאים והשפעת נימודיפין תוך־עורקי

כיווץ כלי דם (וזוספאזם) במהלך טיפול אנדו־ווסקולרי בשבץ איסכמי: גורמים קשורים, השפעה על תוצאים והשפעת נימודיפין תוך־עורקי

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|18/09/2026

במהלך צנתור מוח (טיפול אנדו־ווסקולרי) לשליפת קריש דם בשבץ איסכמי חריף, לעיתים מתרחש כיווץ של כלי הדם (Vasospasm) כתוצאה מהמניפולציה המכנית של הצנתר והמכשור

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן