בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) שטופלו ב- Abatacept ו-Certolizumab Pegol תועדו שיעורי הפוגה גבוהים יותר, בהשוואה לטיפול קונבנציונאלי, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases. עוד תועד שיפור בתוצאים משניים בקבוצת החולים שטופלה בתרופות הביולוגיות.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של טיפול ביולוגי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית מוקדמת והשלימו מחקר אקראי שכלל מבוגרים בגילאי 18 שנים ומעלה עם תסמיני מחלה במשך פחות מ-24 חודשים, אשר לא קיבלו טיפול קודם ב-DMARD, סבלו ממחלה בדרגת פעילות בינונית-עד-חמורה עם לפחות שני מפרקים נפוחים. לאחר הגיוס למחקר, החולים סווגו לפי מדינת המקור, מין ונוגדני ACPA (או Anticitrullinated Protein Antibody).
כל המשתתפים טופלו במתוטרקסט וחולקו ביחס 1:1:1:1 קבלת טיפול פומי בפרדניזולון או Sulphasalazine בשילוב עם Hydroxychloroquine וזריקת Triamcinolone Hexacetonide לתוך המפרק; Certolizumab Pegol (סימזיה); Abatacept (אורנסיה); או Tocilizumab (אקטמרה).
למחקר היו שני תוצאים עיקריים: השגת הפוגה קלינית לאחר 48 שבועות ושינוי במדדים רדיוגרפיים לאורך 48 שבועות.
מדגם מחקר לכל 812 חוחים ולאחר תקנון, שיעורי ההפוגה בכל קבוצה לאחר 48 שבועות עמדו על 59.3% בזרוע Abatacept, 52.3% בזרוע Certolizumab Pegol, 51.9% בזרוע Tocilizumab ו-39.2% בזרוע הטיפול הקונבנציונאלי. בהשוואה לטיפול קונבנציונאלי, החולים שטופלו ב-Abatacept (p<0.001) ו-Certolizumab (p=0.021), אך לא אלו שטופלו ב-Tocilizumab , היו בעלי סיכוי גבוה יותר משמעותית להשגת הפוגה. בנוסף, התוצאים המשניים היו טובים יותר משמעותית בזרוע הטיפול הביולוגי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית שטופלו ב- Abatacept ו-Certolizumab Pegol סיכויי השגת הפוגה קלינית היו גבוהים יותר, בהשוואה לטיפול קונבנציונאלי כנגד המחלה הריאומטית.
Ann Rheum Dis, Sep 2023
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!