במאמר שפורסם בכתב העת Blood מדווחים חוקרים מארצות הברית על תוצאות מחקר בשלב 2, מהן עולה כי במרבית הילדים עם מחלת הודג’קין בסיכון נמוך ניתן לחסוך את הטיפול הקרינתי. מבין 72 ילדים זמינים להערכה, 76.4% השיגו תגובה מלאה לאחר שמונה שבועות טיפול כימותרפי ולא נדרשו לטיפול כימותרפי, עם שיעורי הישרדות של 100% לאחר חמש שנים.
החוקרים השלימו מחקר בשלב 2, רב-מרכזי, שכלל 85 חולים (גיל חציוני של 14.4 שנים) עם מחלת הודג’קין שלא טופלה קודם לכן והוגדרה כמחלה בשלב IA או IIA ללא גוש במיצר או חדירה מחוץ לבלוטות עם פחות משלושה אתרים מעורבים.
החולים קיבלו טיפול כימותרפי לפי משלב Modified 8-Week Stanford V שכלל Vinblastine ו-Doxorubicin בימים 1 ו-15, Vincristine ו-Bleomycin בימים 8 ו-22, Mechlorethamine ביום 1, Etoposide ביום 15 ופרדניזון אחת ליומיים.
התגובה לטיפול נקבעה על-בסיס בדיקת PET והדמיה אנטומית (CT או MRI). טיפול קרינתי מותאם ניתן רק לאתרים עם תגובה חלקית או מחלה יציבה.
המטרה העיקרית הייתה להביא לעליה של לפחות ב-20% בשיעורי תגובה מלאה לאחר שמונה שבועות טיפול כימותרפי, בהשוואה לשיעורים שתוארו במחקר קודם (מ-44% ל-64%); תוצאים משניים כללו רעילות המטולוגית חדה, הישרדות ללא-אירועים והישרדות כוללת. חציון משך המעקב עמד על 6.9 שנים.
בכלל המדגם של 85 חוחים, שיעורי ההישרדות ללא-אירועים לאחר חמש שנים עמדו על 87.4% ושיעורי ההישרדות הכוללים עמדו על 98.7%. בקרב 72 חולים זמינים להערכה של התוצא העיקרי, 76.4% השיגו תגובה מלאה בכל האתרים לאחר שמונה שבועות טיפול כימותרפי ולא נדרשו לקרינה. שיעורי ההישרדות ללא-אירועים לאחר חמש שנים עמדו על 88.7% ושיעורי ההישרדות הכוללים עמדו על 100% בחולים אלו.
מהנתונים עולה כי 16 החולים לא השיגו תגובה מלאה לאחר הטיפול הכימותרפי קיבלו טיפול קרינתי לאתר המעורב. בקבוצה זו, שיעורי ההישרדות ללא-אירועים לאחר חמש שנים עמדו על 80.7% ושיעורי ההישרדות הכוללים לאחר חמש שנים עמדו על 93.3%.
בניתוח פוסט-הוק של חולים עם מחלת הודג’קין קלאסית שטופלו ב-Mechlorethamine בלבד (45 חולים), 76.6% השיגו תגובה מלאה, עם שיעורי הישרדות ללא-אירועים לאחר חמש שנים של 93.0% ושיעורי הישרדות כוללים של 100%. החלפת Cyclophosphamide ב-Mechlorethamine לוותה בתוצאות גרועות יותר משמעותית: שיעורי ההישרדות ללא-אירועים לאחר חמש שנים עמדו על 673% לעומת 92.2% עם Cyclophosphamide לעומת Mechlorethamine (p=0.003).
נויטרופניה בדרגה 3-4 הייתה הרעילות החדה הנפוצה ביותר ותועדה ב-47% מהחולים, לאחריה לימפופניה (24.7%) ואנמיה (8.2%); רעילות מאוחרת לא הייתה נפוצה וכללה בעיקר הפרעות קלות, כולל תת-פעילות של בלוטת התריס והפרעה בתפקודי הריאות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי ניתן להתאים ולצמצם את הטיפול הסיסטמי בילדים עם מחלת הודג’קין בסיכון נמוך, כאשר בחלק מהמקרים ניתן להשיג תוצאות מצוינות גם ללא מתן טיפול קרינתי.
Blood, March 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!