שיעורי ההיארעות המצטברים לאחר שנתיים של שברים בסקרום לאחר טיפול קרינתי קצר כנגד סרטן רקטום עמדו על 8.8%, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Advances in Radiation Oncology. חשוב לציין כי מרבית המקרים היו אסימפטומטיים, כאשר הסיכון לשברים היה מוגבר בנשים ובאלו עם היסטוריה של אוסטיאופורוזיס.
המחקר הרטרוספקטיבי החד-מרכזי נערך בין השנים 2017 ועד 2024, תוך התמקדות בחולים עם אדנוקרצינומה של הרקטום שקיבלו טיפול קרינתי קדם-ניתוחי וטיפול כימותרפי למיצוק התגובה. מדגם המחקר כלל 171 חולים לאחר הוצאת חולים שקיבלו טיפול קרינתי קודם לאגן או חולים ללא בדיקות הדמיה לאורך המעקב. החולים קיבלו קרינה במינון 25 גריי בחמש פרקציות.
במסגרת המחקר הושלם מעקב הדמייתי לאחר-טיפול (בדיקת CT או בדיקת MRI) להערכת שברים בעצמות האגן והסקרום, עם חציון משך מעקב הדמייתי של 2.2 שנים.
שיעורי ההיארעות של שברי סקרום עמדו על 7.6%, כאשר שיעורי ההיארעות המצטברים לאחר שנתיים עמדו על 8.8% וחציון מרווח הזמן עד לשבר עמד על 1.64 שנים לאחר השלמת טיפול קרינתי.
מניתוח רב-משתני עלה כי מין נקבה לווה בסיכון מוגבר לשברי סקרום (יחס סיכון מתוקן של 6.01, רווח בר-סמך 95% של 1.62-22.3), כמו גם היסטוריה של אוסטיאופורוזיס (יחס סיכון מתוקן של 7.37, רווח בר-סמך 95% של 2.20-24.7).
מהנתונים עולה כי גיל, גזע, מדד מסת גוף, שלב קליני, טכניקת קרינה וניתוח TME (או Total Mesorectal Excision) לא נקשרו עם סיכון מוגבר לשברים בסקרום.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות שיפור גישות לשמירה על בריאות העצם לפני ואחרי טיפול קרינתי בחולים בסיכון גבוה לשברים.
Advances in Radiation Oncology, March 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!