האם טיפול כימו-קרינתי משפר הישרדות בחולים עם סרטן לבלב לא-נתיח?

מקור: J Clin Oncol

מתוצאות מחקר בשלב 3 שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Oncology עולה כי הוספת טיפול כימו-קרינתי לאחר טיפול כימותרפי ראשוני בחולים עם סרטן לבלב לא-נתיח לא הובילה להארכת ההישרדות הכוללת, בהשוואה לטיפול כימותרפי בלבד, אך לוותה בעליה בשיעורי ניתוח כריתה R0 בחולים שהופנו לניתוח. למרות שלא תועדו הבדלים בהישרדות הכוללת בין שתי הקבוצות, באלו שנותחו ההישרדות הייתה ארוכה יותר.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי כימותרפיה מהווה את הטיפול הסטנדרטי במקרים של סרטן לבלב מתקדם-מקומית, אך חולים מעטים שורדים מעבר לחמש שנים. התועלת של הוספת טיפול מקומי, כולל טיפול קרינתי או ניתוחי, אינה ברורה.

החוקרים השלימו מחקר בשלב 3 שכלל 525 חולים עם עדות היסטולוגית לממאירות לבלב לא-נתיחה. מבין אלו, 495 חולים קיבלו טיפול כימותרפי ראשוני (402 חולים טופלו במשלב FOLFIRINOX ו-93 חולים טופלו ב-Gemcitabine). 336 חולים בהם לא תועדה התקדמות חולקו באקראי להמשך טיפול כימותרפי (167 חולים) או לקבלת טיפול כימו-קרינתי (169 חולים).

חולים בזרוע הטיפול הכימו-קרינתי קיבלו קרינה במינון 50.4 Gy ב-28 פרקציות במקביל לטיפול שבועי ב-Gemcitabine, לאחר מכן ניתנו שלוש מנות שבועיות של Gemcitabine.

בתחילה, התוצא העיקרי היה ההישרדות הכוללת, אך בשל גיוס איטי ותצפית לפיה לעיתים קרובות החולים השיגו מחלה נתיחה, תוצא הסיום שונה לשיעורי כריתה R0.

מהנתונים עולה כי ניתוח בוצע בשיעורים דומים בשתי הקבוצות (36.6% לאחר טיפול כימו-קרינתי ו-35.9% לאחר טיפול כימותרפי). בקרב חולים שעברו ניתוח, שיעורי כריתה R0 היו גבוהים יותר משמעותית לאחר טיפול כימו-קרינתי (69% לעומת 50%, p=0.04). עם זאת, במדגם כולו, שיעורי כריתה R0 לא היו שונים משמעותית בין זרוע טיפול כימו-קרינתי וזרוע טיפול כימותרפי (25% לעומת 18%, p=0.113).

בדומה, בחולים שהשיגו מחלה נתיחה תועדה הישרדות כוללת טובה יותר (יחס סיכון של 0.53, p<0.001). חציון משך ההישרדות עמד על 19 חודשים עם ניתוח לעומת 13 חודשים ללא ניתוח ושיעורי ההישרדות לאחר חמש שנים עמדו על 18.7% לעומת 0%, p<0.001. עם זאת, שיעורי ההישרדות הכוללים לא היו שונים משמעותית בין זרוע טיפול כימו-קרינתי וזרוע טיפול כימותרפי בלבד (חציון של 15 חודשים לעומת 14 חודשים, יחס סיכון של 0.94, p=0.57).

הרעילות הייתה דומה בגדול בין שתי הקבוצות; עם זאת, שיעורי תרומבוציטופניה ולויקופניה בדרגה 3 ו-4 היו גבוהים יותר עם טיפול כימו-קרינתי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות שלא תועד שיפור בשיעורי כריתה R0 או בשיעורי ההישרדות, טיפול כימו-קרינתי הוביל לשיעורים גבוהים יותר של כריתה מלאה ללא עדות לתאי גידול בשולי הניתוח בחולים שהופנו לניתוח לעומת טיפול כימותרפי בלבד.

J Clin Oncol, Aug 2025

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

היסטוריה של מחלות אוטואימוניות והסיכון להיארעות סוכרת מסוג 1 במתבגרים

היסטוריה של מחלות אוטואימוניות והסיכון להיארעות סוכרת מסוג 1 במתבגרים

מקור: Diabetes Care
מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|18/11/2025

במאמר מדווחים פרופ’ גלעד טוויג ושותפיו מהמרכז הרפואי בשיבא על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי תחלואה אוטואימונית מאוחרת בגיל ההתבגרות מלווה בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1 בבגרות בשני המינים, בפרט באלו עם מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס ומחלת צליאק

מעכב JAK מול אנטגוניסט TNF; איזה בטוח יותר עבור מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון?

מעכב JAK מול אנטגוניסט TNF; איזה בטוח יותר עבור מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון?

מקור: JAMA Network Open
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|16/09/2025

מטא־אנליזה הראתה כי אין הבדל מובהק בין שימוש במעכבי JAK לבין שימוש באנטגוניסטים של TNF מבחינת הסיכון לזיהומים חמורים או לממאירויות בקרב מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון (IMIDs)

דימום ממערכת העיכול התחתונה (JAMA)

דימום ממערכת העיכול התחתונה (JAMA)

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|01/07/2024

דימום ממערכת העיכול התחתונה, המוגדר כהמטוֹכזיה, מהווה חמישית מכלל המקרים של דימום במערכת העיכול בקרב חולים הזקוקים לאשפוז בבית חולים. מאמר סקירה זה הוא סיכום של ההנחיות הקליניות של JAMA שפורסמו באפריל 2024.
מתוך הגליון הראשון של מגזין הג’ורנאל קלאב המשולב.

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן