התערבות ניתוחית הובילה לירידה בשיעורי תמותה מוקדמת במבוגרים עם אפילפסיה מוקדית עמידה לטיפול תרופתי לאחר 15 שנים והובילה להישרדות ארוכת-טווח דומה יותר לאוכלוסייה הכללית, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Epilepsia. גיל מתקדם בזמן הניתוח, מלפורמציות בהתפתחות הקורטקס ושליטה לא טובה בפרכוסים זוהו כמנבאים בלתי-תלויים של תמותה משנית לאפילפסיה.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 1,062 מבוגרים (גיל ממוצע בעת הניתוח של 36 שנים) שעברו ניתוח בשל אפילפסיה מוקדית עמידה לטיפול תרופתי במרכז רפואי בלונדון בין פברואר 1990 ועד נובמבר 2022. הם בחנו את שיעורי התמותה לאחר-ניתוח עם הערכת ההיארעות המצטברת, דפוסים לאורך זמן וסיבות לתמותה והשוו בין התמותה המתועדת ובין הצפי באוכלוסייה. עוד נבחנו מנבאים מרכזיים של תמותה מכל-סיבה.
מהנתונים עולה כי תועדו 36 מקרי תמותה על-רקע אפילפסיה (2.52 מקרים ל-1,000 שנות-אדם), מהם 18 מקרי תמותה (1.26 מקרים ל-1,000 שנות-אדם) עקב אפילפסיה בלבד ו-18 מקרים עקב המחלה הנוירולוגית הבסיסית (0.7%), אובדנות (0.7%) ודלקת ריאות עקב אספירציה (0.4%).
מקרי תמותה על-רקע אפילפסיה תועדו ב-25% מהמבוגרים שהיו במעקב למשך למעלה מ-15 שנים, לעומת 75% מאלו שהיו במעקב לאורך עד 15 שנים (p=0.006). בקרב אלו שהיו במעקב לאורך למעלה מ-15 שנים, שיעורי התמותה המתוקנים עמדו על 0.65 (רווח בר-סמך 95% של 0.46-0.89), עדות לכך שההישרדות ארוכת הטווח מתיישרת עם זו של האוכלוסייה הכללית.
מניתוח סטטיסטי עלה כי גיל מתקדם בעת הניתוח (יחס סיכון של 1.04, p=0.01), מלפורמציות בהתפתחות הקורטקס (יחס סיכון של 5.2, p=0.01) וחוסר-שליטה בפרכוסים (יחס סיכון של 2.96, p=0.04) זוהו כמנבאים בלתי-תלויים של תמותה על-רקע אפילפסיה.
עוד דווח כי גיל מתקדם בעת הניתוח (יחס סיכון ספציפי לתמותה של 1.05, p=0.006), מלפורמציות בהתפתחות הקורטקס (יחס סיכון של 5.00, p=0.017) וחוסר שליטה בפרכוסים (יחס סיכון של 2.90, p=0.029) נקשרו באופן בלתי-תלוי עם תמותה משנית לאפילפסיה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את ההשפעה ארוכת הטווח של ניתוח אפילפסיה ותומכים בחשיבות הפניה מוקדמת לניתוח ומעקב מסודר להשגת התוצאות הטובות יותר באוכלוסיית חולים זו.
Epilepsia, July 25, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!