במאמר שפורסם בכתב העת Circulation מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי לאורך מעקב ממושך של חמש שנים, טיפול מונותרפי בקלופידוגרל לעומת אספירין מלווה בשיעורים נמוכים יותר של סיבוכים קרדיווסקולאריים לאורך שנה לאחר צנתור כלילי עם הנחת תומכן מצופה-תרופה בחולים ללא אירועים קליניים לאורך שנה אחת.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי התוצאות ארוכות הטווח של טיפול נוגד-טסיות מונותרפי בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית. במחקר HOST-EXAM Extended Study הם מדווחים על תוצאות המעקב אחר המשתתפים במחקר HOST-EXAM לאחר סיום המחקר.
בתקופה שבין מרץ 2014 ועד מאי 2018 נכללו 5,438 חולים שקיבלו טיפול אחזקה במשלב נוגדי-סטיות ללא אירועים קליניים למשך שנה לאחר התערבות כלילית מילעורית עם הנחת תומכן מצופה תרופה. המשתתפים חולקו באקראי ביחס 1:1 לקבלת קלופידוגרל במינון 75 מ”ג פעם ביום או אספירין במינון 100 מ”ג פעם ביום.
התוצא העיקרי של המחקר היה משלב של תמותה מכל-סיבה, אוטם לבבי לא-פטאלי, אירוע מוחי, אשפוז חוזר עקב תסמונת כלילית חדה ודימום בדרגה 3 ומעלה לפי BARC. עוד נבחנו אירועים תרומבוטיים משניים, כולל תמותה לבבית, אוטם לבבי לא-פטאלי, אירוע מוחי איסכמי, אשפוז חוזר עקב תסמונת כלילית חדה ותרומבוזיס של התומכן. בנוסף , בחנו החוקרים את הסיכון לאירועי דמם (דימום בדרגה 2 ומעלה לפי סיווג BARC).
לאורך חציון מעקב של 5.8 שנים, שיעורי התוצא העיקרי עמדו על 12.8% בקרב מטופלים בקלופידוגרל ועל 16.9% בקרב מטופלים באספירין (יחס סיכון של 0.74, p<0.001). בזרוע הטיפול בקלופידוגרל תועד סיכון נמוך יותר לתוצאים תרומבוטיים משניים (7.9% לעומת 11.9%; יחס סיכון של 0.66, P<0.001) ואירועי דמם (4.5% לעומת 6.1%; יחס סיכון של 0.74, p=0.016).
לא תועדו הבדלים משמעותיים בשיעורי היארעות תמותה מכל-סיבה בין מטופלים בקלופידוגרל ואספירין (6.2% לעומת 6.0%; P=0.742).
מניתוח הנתונים עלה כי ההשפעה החיובית של קלופידוגרל הייתה עקבית לאורך תקופת המעקב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על עדיפות קלופידוגרל לעומת אספירין כטיפול אחזקה כרוני מונותרפי לאחר התערבות כלילית מילעורית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!