מחקר חדש שפורסם ב-JACC Cardiovascular Interventions מראה שדנרבציה בעורק הריאתי (PADN) בתוספת מעכב פוספודיאסטראז-5 שיפרו את הפעילות הגופנית, את תפקוד הלב ומספר תוצאים קליניים נוספים בחולים עם יתר לחץ דם ריאתי (PAH) . התוצא העיקרי של שינוי מתחילת המחקר במרחק הליכה ב-6 דקות גדל בשתי הקבוצות לאחר 30 יום, עם שינוי חציוני לאחר 6 חודשים של 61 מטר עם דנרבציה ו-18 מטר עם טיפול דמה (P = 0.04) . ההפרש הממוצע המתואם בין הקבוצות היה 33.8 מטר לטובת קבוצת הדנרבציה (95% CI, 16.7 – 50.9; P < .001) . מרחקי ההליכה לא השתפרו בחולים בסיכון נמוך בהתבסס על ציוני REVEAL, בעוד שלמטופלים בסיכון בינוני עד גבוה הייתה עלייה משמעותית במיוחד של 81.4 מטר לעומת 32.5 מטר (P = .007) .
מחקרים תצפיתיים קודמים, כולל TROPHY 1, הראו שדנרבציה של עורק הריאה משפרת את היכולת ההמודינמיות והפעילות הגופנית בחולים עם PAH, אך “יעילותה ובטיחותה לא נחקרו בניסוי אקראי”, ציין החוקר הראשי ל-Medscape. במחקר הנוכחי, המכונה PADN-CFDA, נרשמו 128 מטופלים (גיל ממוצע, 40.8 שנים) עם PAH מסוג 1 שלא נטלו תרופות ספציפיות ל-PAH 30 ימים לפני החלוקה האקראית והוקצו להם לקבל PADN או פלסבו, בתוספת סילדנפיל לאחר ההליך, 25 מ”ג שלוש פעמים ביום, או טדלפיל, 20 עד 40 מ”ג ביום.
בתחילת המחקר, מרחק ההליכה הממוצע ב-6 דקות היה 401 מטר, לחץ עורקי ריאתי ממוצע היה 53.9 מ”מ כספית, תנגודת כלי דם ריאתית ממוצעת הייתה 10.9 יחידות ווד, ורמת NT-proBNP הממוצעת הייתה 2345 pg/ml. הליך דנרבציה הוביל להפחתה גדולה יותר לאחר 6 חודשים ברמות NT-proBNP (-58.5% לעומת -25.2%; P = .018) ובתנגודת כלי דם ריאתיים (PVR) (-27% לעומת -14.8 %; P = .003) . תפקוד הלב השתפר במידה רבה יותר ב-PADN מאשר בקבוצת הדמה, כולל לחץ בפרוזדור ימני (-1.7 מ”מ כספית לעומת 0.4 מ”מ כספית) ושינוי שטח חלקי של החדר הימני (10.4% לעומת -0.6%) .
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!